שאלות בהלכה - ניתן לשאול בפורום החדש: forumharav.com

שלום כבוד הרב,
רציתי לשאול
מה דין טוסטר בשרי (שאינו בן יומו) שחיממו בו פיצה?

צריך להכשיר אותו. מנקים אותו היטב ומדליקים אותו על החום הכי גבוה כחצי שעה. ואז ניתן שוב להשתמש בו לבשרי.

בקצות השולחן סימן יח ס"ה (חלק א עמוד מג, ב, בסופו כתוב [במוסגר] (בנוגע לעניית אמן אחר ברכת עצמו, שאף שאינו נהוג אחר ישתבח [אף שהיא סיום ב’ ברכות שיש להם אחיזה זו בזו], אבל באם מסיימו יחד עם הש"ץ יכול לענות): "[והה"נ אם סיים ברכת ש"ע או ברכת השכבינו...".
מה הר"ת ברכת "ש"ע"?
אני רק יכול לחשוב על שמונה עשרה, והכוונה יהיה לברכת גאל ישראל לפני ש"ע, אבל זה לא מסתדר לי, כי אז נוהגים לסיים עם הש"ץ ועדיין לא לענות אמן מצד סמיכת גאולה לתפילה.

אולי הכוונה לברכת "שים שלום", שהיא הברכה האחרונה של שמו"ע, שאם סיים אותה בעודו מתפלל בלחש ביחד השליח צבור בחזרת הש"ץ - יכול לענות אמן.

לכאורה אחרי שים שלום אסור לענות אמן, ואף לאחר יהיו לרצון אפשר רק דבר שבקדושה

הצדק עמך. אז צריך לומר שהכוונה לברכת גאל ישראל שלפני שמו"ע, ונקרא משום מה ברכת ש"ע [או ברכת של עזרת], בכל אופן כוונתו היא שאם ירצה יכול לענות אמן כשיסיים עם הש"ץ, הוא רק אינו חייב אבל יכול אם ירצה, כמבואר בשוע"ר סי’ סו ס"ט.

האם מותר להתפלל לשכינה
ובכלל מה זה שכינה

אתה שואל שאלה גדולה. הרבה נכתב על נושא מהות השכינה בספרי קבלה וחסידות. בעיקרון כבר נחלקו על זה הרמב"ם והרמב"ן, הרמב"ם במו"נ כותב שהשכינה אינה חלק מהבורא אלא היא אור נברא ששכנה בבית המקדש, וכמובן שלפי זה אסור להתפלל לשכינה. אך הרמב"ן חולק עליו וסובר שהשכינה היא חלק מהבורא, וכך נפסק בקבלה ובחסידות. אלא שהדבר צריך להסבר נוסף, לפי הקבלה והחסידות השכינה (בכללות) היא דרגה נמוכה של הבורא אחרי צמצומים רבים, ונקראת שכינה על שם ששוכנת ומתלבשת תוך העולמות להחיותם ולקיימם, ונקראת בלשון הקבלה "מלכות דאצילות". אך גם לפי הסבר זה אין להתפלל לשכינה אם הכוונה לדרגה מסויימת במידותיו של הקב"ה, כי כתוב שצריך להתפלל "אליו ולא למדותיו", אל עצמותו יתברך ולא למדות שלו כפי שנאצלו בעולם האצילות. אך כל זה מדובר ללמדנים יודעי ספר. אבל אנשים פשוטים קוראים להקב"ה עצמו בשם שכינה, ולפי זה אין בעיה אם הם מתפללים לשכינה, שכן לדידם זהו כינויו של הקב"ה. ועל דרך האמור "אני מתפלל לדעת זה התינוק", כשם שהתינוק אינו מודע לכל הדרגות והספירות העליונות שישנם למעלה, אלא הוא מתפלל בפשטות אל הבורא, כך כל אדם צריך להתפלל אל הקב"ה בכבודו ובעצמו, ורק המקובלים היודעים את סודות הספירות והשמות וכו’, יש להם רשות להתפלל ולכוין בכל ברכה בתפלה לאחד מהשמות והספירות, אך גם אז זה לא במנותק מהבורא עצמו חלילה אלא כחלק מהבורא עצמו. ויש להאריך בכל זה הרבה, ואין כאן מקומו. ויעויין בהרחבה בספר דרך מצותיך להצמח צדק "שורש מצות התפלה".

מה דינה של כוס זכוכית שנשברה בשבת? האם שברי הכוס מוקמים או מכיוון שבכניסת שבת לא היתה מוקצה הם לא מוקצים?
במקרה שהם מוקצה, באיזה אופן ניתן לפנותם? (כשיש חשש לסכנה וכדו’)

הזכוכיות הן מוקצים מחמת שאין להן שום שימוש, אבל מותר לפנותם כרגיל אם הן מונחות במקום שיש חשש היזק הגוף.

האם אדם שדיבר בהבדלה יצא ידי חובה? דיבא אחרי ברכת הגפן- דיבר באמצע ברכת הבדלה- דיבר לאחר ברכת הבדלה קודם שתיית רביעית

בדיעבד רק אם דבר באמצע ברכת הבדלה לא יצא.

א. אם סיימתי קריאת שמע וחיכיתי לשמוע את החזן כופל תיבות ה’ אלוקיכם אמת, אך החזן סיים בלחש או ששמעתי שלא כפל התיבות. האם עלי לכפול תיבות ה’ אלוקיכם אמת (כש"ץ, לכפול כיחיד -אני ה’ אלוקיכם אני ה’ אלוקיכם אמת אני כבר לא יכון לכפול)
ב. האם במקרה שאני מסתפק שהש"ץ יודע לכפול התיבות כדין (כגון נער בר מצוה) אני יכול לכפול התיבות כיחיד או שמחזיקים את החזן בחזקת "כשרות" שיודע לכפול כדין?

א) לא. ואז תוכל לסמוך על ט"ו ווי"ן שאומרים באמת ויציב כמפורש בשוע"ר סי’ סא. ב) במקרה כזה תוכל לומר איתו ביחד "ה’ אלקיכם אמת".

ב. לומר איתו יחד "ה’ אלוקיכם אמת" בפעם הראשונה שלי או לכפול שנית?

לכפול.

"א) לא. ואז תוכל לסמוך על ט"ו ווי"ן שאומרים באמת ויציב כמפורש בשוע"ר סי’ סא"
ובתפילת ערבית?

אין תקנה.

ואומרים בו ג’ פרשיות ובסוף כופלים את התיבות אני ה’ אלוקיכם (דלא כמנהג העולם), לכאו’ יכוון לצאת בזה ידי חובה וזוהי תקנתו.

הק"ש שקוראים בק"ש שעל המטה אינה תחליף לק"ש שמן התורה, שכבר יצא בה י"ח בתפלת ערבית, ומה שכופלים שוב בק"ש שעל המטה זהו לשמירה כמו שכל הקריאה היא לשמירה.

אי דאתינן להכי ברצוני לשאול:
א)
האם אמירת הש"ץ מוסיפה לרמח תיבות גם כאשר האדם לא התחיל לומר "שמע ישראל" אך סיים את ברכת "אהבת עולם" (ואולי יש להוכיח מהנוהגים לומר א-ל מלך נאמן לפני ק"ש)?
ב)
כאשר הש"ץ משלים לרמח תיבות והאדם נמצא באמצע ק"ש האם עליו לעצור ולשתוק ולכוין למה שאומר הש"ץ?

תודה מראש!

א) לכאורה כן.
ב) כן.

האם יהודי שאינו שומר תומ"צ אך מאמין וחושב שתפילין זה דבר גדול אך לו קשה להניח האם מותר לו לכתוב תפילין ע"פ אג"ק חי"ד עמ’ תמ"ד (עכ"פ בדיעבד)

לכתחילה בודאי שכדאי למנעו מלכתוב, אבל בדיעבד, אם כתב כבר - ניתן להסתמך על דברי אדה"ז בסי’ לט סוס"א שאם אינו מניחן לא מפני שאינו חושש עליהם אלא מפני שנגרר אחר עסקיו, אזי הוא כשר לכתוב, ואין לפסול התפילין.

מה הברכה לקורנפלקס מהחברה תלמה? כנראה לא עשוי כמו הקורנפלקס מKELLOGS

שהכל.

האם מחברת עבודה של ילדה בבית ספר היא מוקצה בשבת?
- מדובר במצב שבחלק מהמחברת היא עשתה עבודות שהיא רוצה להראות אותם , אבל יש דפים ריקים שניתן לכתוב בהם.

אם במחברת כתובים דברים המותרים לקריאה בשבת היא אינה מוקצה.

ב"ה
אני נכנס לביהכ"נ שאין הנוסח ב’קדושה’ כמנהג חב"ד בשבויו"ט:
האם אני צריך לשנות מנוסח חב"ד ולומר את הנוסח המקוצר שהם אומרים, או שאני צריך לומר במרוצה את הנוסח של חב"ד?
ת"ח מראש.

אם לא מוסיפים כלל כמו הספרדים אינך צריך לומר. אם מוסיפים אבל בנוסח שונה, נראה שניתן לומר את נוסח חב"ד.

שלום רב!
לכאורה זו היא דעת רב נסים גאון בשבת דף י"ב ע"א

לא נראה לי. אבל בענינים אלו כדאי לכתוב ישירות לעורך הראשי הרשד"ב לוין. וגם אין כאן מקומן של שאלות אלו.

יישר כח וסליחה על שאלה שלא במקום.

האם חייב לשער את הכזית רק בנפח או שאפשר גם לפי משקל?

שיעור כזית לפי אדמו"ר הזקן הוא לפי נפח דוקא. אלא שניתן להמיר את הנפח למשקל, ואז כל דבר צריך לשקול לגופו.

האם לפי מנהג חב"ד יש בעיה להסתפר בלילה?

לא ידוע לי שמקפידים על כך.

מה דעת חסידי חב"ד בנוגע לכתיבת סת"ם עם קולמוס מחרס או פלאסטיק?

חב"ד לא שונים בזה משאר הסופרים, יש מקפידים על קולמוס מנוצה דוקא ויש שלא, אך מקפידים שלא יהיה מברזל.

אז עדיף להמנע או שאפשר לכתחילה?

לכאורה עדיף שלא לשנות מהמסורת המקובלת. אבל עדיף לברר אצל מורי הוראה בסופרות.

אם ידוע משהו על זה אשמח אם תאמרו לי

זאת ההלכה:
http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/sh/sh4/1/529

לכך נהגו להרבות במיני מאכלים ביו"ט יותר מבשבת.. שלא נאמר בה שמחה.. וכן בגדי יו"ט צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת:

הסבר נא שאלתך.

האם ההלכה הזו נוהגת בימינו? או לא?

האם יש איזה דוגמאות ממעשה רב? האם היו שינויים בבגדי הרבי בימים טובים למשל, לעומת בגדי השבת?

מי שיקנה גם גרביים יקרות יותר ליום טוב מאשר לשבת, למהדר יחשב? למשוגע? איזה סוגי בגדים נכנסים לקטגוריה של הבגדים שצריך להיות ניכר בהם השינוי?

בקיצור פעם ראשונה שאני נתקל בהלכה הזו ולא נראה לי שראיתי אי פעם שמישהו מקיים אותה..

בהחלט נוגע לימינו. יש כאלה שיש להם סירטוק משי מיוחד לכבוד ימים טובים (או חליפה מיוחדת לאלו שלא לובשים סירטוק). ויש כאלה שיש להם כובע מיוחד ליו"ט. ויש כאלה שביו"ט שמים עניבה. כל אחד מדרכו עושה איזה שינוי בלבוש לכבוד יו"ט. לא מדובר בבגדים פנימיים אלא בבגדים עליונים הנראים בחוץ.

האם מותר להשאיר בצל חתוך במקרר בלילה ?ומדוע?

לא, משום רוח רעה השורה עליהם בלילה, כמובא בגמרא נדה יז, א ובשוע"ר בהל’ שמירת גו"נ.

לכבוד הרב:
יש לי בלבול קצת לגבי החזקת הציצית בב"ש האם להחזיק ביד ימין או ביד שמאל ומעשה אנ"ש מחולק בזה.
ת"ח.

אכן יש בלבול בענין זה, כי בספר המנהגים כתוב לאחוז ביד שמאל, אך למעשה הרבי נהג לאחוז ביד ימין, יש כאלו שנוהגים כפי שכתוב בספר המנהגים, ויש שנוהגים כפי שהרבי נהג. ויש שטוענים שגם מה שכתוב בספר המנהגים הוא לפי מה שהרבי נהג אז, דהיינו לאחוז בשמאל, ומאוחר יותר הרבי שינה הנהגתו. כך או כך, יש מקום לשני המנהגים. ומי שרוצה יכול לשלב יחד, דהיינו שיתחיל ברוך שאמר כשהציציות ביד שמאל, ובשעת הברכה יעביר ליד ימין.

מה יותר רצוי לעשות?
ואת"ל כמו שנהג כ"ק אדמו"ר.
מה לגבי הזזת הראש ב"עושה שלום" שכ"ק אדמו"ר נהג (עושה - שמאל; שלום - ימין. בסיום שמו"ע) בשונה מספר המנהגים (עושה שלום וגו’ - שמאל וכו’) אפי’ לפני תשכ"ו - שאז יצא ספר המנהגים - כפי שנכתב כמה וכמה מקומות?

נטייתי היא לעשות הכל כפי הכתוב בספר המנהגים. אבל מי שרוצה לנהוג כמו הרבי מצד התקשרות וכו’ יכול לעשות כן.

ומה לדעת הרב יש לנהוג במקרה שהנהגת כ"ק אדמו"ר היא בתור הוספה על הנכתב ב’ספר-המנהגים’, כגון: נגיעה ע"י הטלית בעלייה לתורה (שבספר המנהגים הובא שבריש העלייה - תחילה וסוף; ובסוף העלייה - סוף ותחילה. בשונה מהנהגת כ"ק אדמו"ר שבריש העלייה - תחילה סוף ושוב תחילה; ובסוף העלייה -סוף התחלה ושוב סוף)?
(מובן וגם פשוט לכל בר דעת אשר במקרה והנהגת כ"ק אדמו"ר היא בסתירה להמובא בספר המנהגים שיש לנהוג כפי הוראת כ"ק אדמו"ר ולא כפי שנהג!).

הרי יש לך דעה ברורה בנושאים אלו, אז מה הנך שואל עוד?
ובכלל, מדור זה עונה על שאלות בהלכה, ולא על מנהגים והרגשים, שבהם דנים כנראה בכל מיני קבוצות, ושם מקומם.

כוונת הנחת תפילין רש״י ור״ת:

בסימן ל״ד הלכה ד׳
כותב ״ויכוין בהנחתן באותן שהן כהלכה אני יוצא ידי חובה והשאר הן כרצועות בעלמא״

ובהמשך מבאר שאם מכוין למצוה בשניהם עובר בבל תוסיף, אלא משום שאחד מהם פסול לכן מותר.

אומנם עפ״י הקבלה מבואר ששניהם אמת(לא מוזכר בשו״ע שם).

האם כוונת המקובלים שבשניהם מקיימים מצוה אחת ואז לא צריך לכוון כהשו״ע , או שיש לכוון כהשו״ע (שא׳ מהם כרצועות בעלמא) ואין זה סותר לכך ששתיהם אמת.
אם אפשר הסבר בזה - קצת קשה להבין איך זה מסתדר ומה צריך לכוון בפועל.

תודה רבה

הציטוט שהבאת מסי’ לד ס"ד הוא רק במניח ב’ הזוגות ביחד, אזי צריכים לכוין שהוא יוצא במה שהוא כהלכה והשאר הן רצועות בעלמא, אבל כיום שאנו מניחים ר"ת בנפרד לאחר התפלה, אין צריך לכוין כוונה זו כלל, כי אין בזה כלל בל תוסיף, ואנו מניחים אותו כדי לצאת לדברי הכל. ודעת האריז"ל בענין הכוונה כשמניחים ב’ הזוגות יחד לא נתבררה לי. ובכל מקרה מנהג חב"ד בזה גם על פי הקבלה להניח תפילין ר"ת לאחר התפלה בנפרד, ואז אין זה משנה אם אנו מניחים אותו בשביל לצאת י"ח הכל, או גם בגלל שגם זה אמת.

מה יעשה אדם שבתפילת השבת אגב שיטפי’ טעה והתחיל "ברוך שאמר" לפני המזמורים שמוסיפים בשבת?
מצד אחד הם גם ניתנים להכלל ב"פסוקי דזמרה" וניתן לאמרם לאחר ברוך שאמר, אך מצד שני מתקני הנוסח לא הכניסו מזמורים אלו לפסוקי דזמרה ולכן לא יאמרם שם?

אם עדיין לא אמר את הברכה שבתוך ברוך שאמר, יכול לתקן ולהמשיך ולומר המזמורים של השבת, ואם כבר התחיל הברכה, יאמר הפסוקי דזמרה כרגיל, ואחר התפלה ישלים המזמורים.

שלום וברכה
שרוכי נעלי שהסתבכו והפכו לשני קשרים האם מותר לפי אדה’’ז להתירם? ( שמירת שבת מתיר)
והאם קשר שאפשר להתירו ביד אחת מותר לפי אדמה’’ז להתירו ? ( מ’’ב אוסר )
ת’’ח ת’’ח

א. מותר להתירם. ב. אדה"ז אינו מחלק בין קשר שניתן להתיר ביד אחת לבין שתי ידים.

מה דינו של כלים מזכוכית, לענין בליעת דבר איסור, הכשרתו, בדיעבד ולכתחילה? למנהג האשכזנים וספרדים. והאם יש היתר להכשירו?

כלי זכוכית שבלעו איסור או חמץ ברותחין, למנהג אשכנזים לא מועילה להם הגעלה, ואילו למנהג הספרדים מועילה הגעלה.

האם נהגו בחב"ד להשאיר אמה על אמה בלא סיד זכר לחורבן ?

לא ידוע לי על מנהג חבד לכאן או לכאן, אבל זו הלכה בשו"ע, יש כאלה שנוהגים כן ויש שלא.

ב"ה

היאך סדר שתיית יין הקידוש לגבי המקדש והיוצאים?
א. שותה המקדש ואח"כ נותן להם לשתות (ולא חוששים שהיין פגום).
ב.מוזג לכוסות שלהם ואח"כ שותה הוא (כדי שלא יהא היין פגום).
ג. שותה ואח"כ מוסיף יין ונותן להם (כנ"ל).

באם אפשר גם מקור מדוייק להנ"ל.

תודה מראש!

יש כמה אופנים בשתיית כוס של ברכה (חלקם כמו שהזכרת), כמבואר בשוע"ר סי’ קצ, אך המנהג הנפוץ יותר הוא שאחרי שהמקדש שותה הוא מוסיף קצת יין כדי לתקן, ואז הוא מחלק לכל המסובין. כך מובא בספרי בדי השלחן להרא"ח נאה, והובא גם בקיצור הלכות משו"ע אדה"ז סי’ רעא.

סליחה כב’ הרב על השאלה הקלישאית , אך המעשית מאין כמותה .
1. יואיל נא הרב, לתאר בלשון פשוטה על אופן הכנת קפה בשבת .
2.כשמוזגים מכלי שני לשלישי האם אבקת הקפה צריכה להגיע לאחר המים או לא משנה
3. עשית תה עם שקית תה . כיצד יש לעשות ?

תודה

2) ניתן למזוג מכלי שני לשלישי על הקפה והסוכר. ואם רוצים להחמיר יש למזוג מכלי שלישי לכלי רביעי, או להכניס הקפה בכלי שלישי. ואם רוצים עוד יותר להחמיר ישפוך חלב תחילה בתוך כלי שלישי כשהקפה בפנים ואזי ישפוך מכלי שני על החלב והקפה.
3) מוזגים מכלי שני על כלי שלישי כשהשקית בתוכה. ואין להוציא השקית תה מהכוס, אלא אם כן לשימוש מיידי נוסף.

בקשר לתה , אם בכל זאת רוצים / צריכים להוציא את שקית התה מהכוס לאחר הטבילה . מה האופן וכיצד יש לעשות ?

להחזיק את השקית תה ביד כל זמן השימוש, ובסיום השימוש, ימשוך את הכוס כלפי מטה, ונמצא שהוא ברר את כוס השתיה מתוך הפסולת ולא להיפך.

אני מתכוון אם רוצה להוציא את השקית תה לפני השתיה
שקית תה שחור של ויסוצקי שנשארת בתה יותר מכמה שניות , זה נותן טעם מר בפה ..

בדיוק לכך התכוונתי, במקום לשלוף את השקית תשלוף את הכוס מהשקית בעוד השקית בידך.

זה גם לכתחילה ?

אין בבורר לכתחילה ובדיעבד. אני כתבתי עצה למי שהשקית תה מפריעה לו.

ב"שבת כהלכה" פרק יד סעיף לד (חלק ב עמוד שעא) כותב: "הוצאת השקית מהמים: עצם ההוצאה, אין בה משום בורר" [וראה בחלק א עמוד תצד שחזר בו ממה שכתב בעמוד ער]

לענ"ד עיקר האיסור בהוצאת השקית היא לא הסינון, אלא הוצאת השקית עצמה שהיא דומה לזבוב הצף על פני המים, שהרי אנו רואים שהיא צפה, ואיך ניתן לדמותה לחתיכת בשר השוקעת בתוך סיר המרק?
אגב, בח"א שלי אין עמ’ תצד.

ב"שבת כהלכה" פרק יב הערה לד מצטט את הקצות השולחן (בבדה"ש): "[...] החילוק הוא, דדברים קטנים כמו קסמין ויתושין שאינם נכרים כל כך, מיקרי מעורבים עם המשקה. משא"כ דברים גדולים הניכרים היטב, [...] אבל בחתיכות גדולות מתוך רוטב מסתבר דלא הוי ברירה"

[בכל אופן, אם דין השקית והזבוב שווה אז יש עצה פשוטה לבעיית הזבוב: להכניס כף שתיקח את הזבוב עם קצת משקה (ולא הזבוב לבד מצד מוקצה) ולשלוף את הכוס מתחת לכף]

עמוד תצד מופיע במהדורה החדשה של הספר, שם יש "הוספות ותיקונים"

אדה"ז בסידורו כותב מה העצה בזבוב ואין צריך להתחכם יותר מזדי. בכל אופן סיימתי בזה לעסוק בשאלה זו.

באו"ח סימן כ"ה סעיף כ"ז מביא אדה"ז הדעות של הנחת תש"י מעומד או מיושב, אח"כ כותב בחצאי עיגול "(וירא שמים יוצא את כולם)".
האם הפירוש של יוצא את כולם זה מה שכותב בהמשך שתהא ההנחה על הקיבורת מיושב והברכה והקשירה מעומד?

הענין לא ברור כ"כ, וניתן לפרש בכמה אופנים. אך יותר מסתבר שאכן זהו המשך אחד.

א. בסי’ ק’’א סעי’ ג’, למה ההיתר בר’’ה ויו’’כ להתפלל בקול ואין חוששים שיטרידו זא’’ז כיון שסידורים ומחזורים בידם, לא נקט גם כן בתחי’ הסי’ לגבי כל השנה, שגם בציבור מותר מהאי טעמא? ואולי מפני שבימיהם רק בימים נוראים שאין רגילין בתפילות אלו היו מתפללים מתוך הסידור.

ב. בסי’ ק’’ד סעי’ א’, מהו הלצורך אחר שבסוגריים? ואי כדפירש בהע’ י’ "ראה סוף סעיף הבא", הרי שם מדבר על דברים שבגללם מותר להפסיק גם באמצע י’’ח משא’’כ בסוף סעי’ א’ מדבר רק בתחנונים שאחר התפילה?

ג.בסי’ ק’’ד ס’’ד וסי’ ס’’ה סעי’ ה’. למה המתעכב באמצע ברכה מברכות ק’’ש ושהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש הברכה שטעה בה ולא לתחילת ברכות ק’’ש, והיינו הן לגבי השיהוי והן לגבי החזרה דנים כל ברכה בפ’’ע ואין אומרים שכל ברכות ק’’ש הם חטיבה אחת, משא’’כ לגבי ברכות י’’ח אמרינן שאם שהה כדי לגמור את כולה מראש לסוף צריך לחזור לראש התפילה והיינו שכל הברכות הם חטיבה אחת ומאי שנא?

א. אכן. ב. התיבות "לצורך אחר" מוסבות על הקטע שלפני כן "ובאה בהמה או קרון כנגדו וכו’". ג. ראה הטעם בסי’ סט ס"א.

שמעתי שעפ’’י שו’’ע הרב אין מכסים את התפילין עם השרוול האם זה נכון? ומדוע?

אכן אין צורך לכסותה, עיין הטעם בסי’ כז ס"ח.

1. כשאדה’’ז מביא דיעה בסתם ואח’’כ מביא דיעה שני’ בהיפוך בשם וי’’א, האם יש כלל איך לפסוק, (ועי’ בשו’’ת מנח’’א סי ’ע’’ב כמה כללים בזה לגבי שו’’ע הב’’י).

והאם יש חילוק אם הדיעה השני’ בשם וי’’א הוא בסוגריים,
ולדוגמא בסי’ ק’’ד סעי’ ד’ קרוב לסיומו.

2 בסי’ ק’’ד סעי’ ד’ הנ’’ל, אולי הסוגריים הראשונים צריכים להיסגר בסוף הקטע בסיום דעת הוי’’א.

1) לא ידוע לי בזה על כללים. ואין הבדל בין אם זה בסוגריים או לא. 2. לא נראה לי.

מה הכללים לפי השולחן ערוך בביטול שידוך

בביטול שידוך הרבה תלוי בנסיבות, ולכן עדיף לברר את זה ישירות עם הרב המקומי. בכל מקרה צריכה להיות מחילה גמורה בזה בין שני הצדדים.

האם שינה בשמיכה בלבד מהווה חציצה לעניין מקומות המכוסים, או שבגלל והשמיכה יכולה ליפול במהלך השינה, אזי חוששים לכך והשמיכה איננה חוצצת?
תודה רבה על האתר והפורם הנפלא!

מן הדין ניתן לשכב תחת השמיכה ללא בגדים, כל שהשמיכה מכסה את כל הגוף, וכך היו נוהגים בעבר. וכמובא בשו"ע הרבה דינים למי ששוכב ערום במטתו. אבל בימינו הדבר פחות מקובל, ואולי גם מהסיבה שכתבת, ומה גם שהמנהג הוא לישון עם טלית קטן בלילה, ונוהגים שהטלית קטן לא יהיה על הגוף ממש אלא שיהיה מתחתיו בגד. ולכן מן הראוי לשכב עם בגדי שינה.

אם אני נוסע בדרכים (ברכב) ואני יושן בלילה, האם בקומי אני צריך ליטול ידי מבלי לקום?
שאלתי היא: א. גם לפי דין התלמוד והן לפי חומרת הזוהר. ב. האם זה משנה שאני קם כל חצי שעה או אלי’ פחות מפאת תנוחת הישיבה. ג. אולי זה לא נחשב שינת קבע...

אם ישנים שינת עראי נראה שניתן להקל בחומרת הזהר שלא ללכת ד’ אמות, ובפרט בדרכים.

ומה גדרו של שינת עראי?

בדרך כלל שינה שאינה על המטה היא שינת עראי. כמו אדם הנרדם על הכסא או על הספה תוך כדי קריאה, ולפעמים זה שינה של שעה ויותר, בכל זאת זה נקרא שינת עראי. אם כי גם בשינה שלא על המטה לפעמים היא שינת קבע, דהיינו כשאין לו ברירה אחרת, והוא יושן במקום מסוים כדי לישון שינת לילה. אלא שגם אז אם בגלל חוסר נוחות הוא מתעורר כל זמן קצר, הרי זה בגדר שינת עראי.

תמיד קשה לי, מה החילוק או ההוספה של היש נוהגין "להניח זרועותיהם על לבם וכו’" על זה שכתב לעיל "וטוב שיניחן על לבו כפותין הימנית על השמאלית",
ואולי ההוספה הוא "שיהי’ פרק אמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל",
אבל עצ’’ע שהרי זהו הדרך הנוח בגשמיות כשמניחים ב’ הידים א’ על השני שיהיו נגד הפנים ולא לצד השני כלפי חוץ,
ואולי שמטעם הידוע להם יש ענין בדוקא שיהי’ כך.

האופן הראשון מדבר על כפות הידים, והאופן השני על הזרועות.

האם מותר לשחק בקובייה הונגרית בשבת,
א, מדין כותב,
ב, מדין בורר,
ג, מדין בניין בכלים.

מצד הדין אין שום איסור מהאיסורים שמנית במשחק הקוביה ההונגרית. רק שאין זה מכבוד השבת שגדולים ישחקו בה בשבת.
א) אין כאן איסור כותב מזה שהצבעים מתחברים יחד, כי אין הוא עושה כאן מעשה של כתיבה, אלא מחבר באופן זמני צבע קים אחד לצבע קים אחר. ב) בורר אין כאן כי אינו מפריד בין המינים, ואף אם היה הרי הוא בורר את הנצרך לו. ומה גם שהכל מין אחד. ג) זהו בנין שאינו עשוי לקיום כלל, ומותר בשבת.

האם אפשר לעשות מים אחרונים ע"י קפה -
שמעתי שהרבנים פוסקים שאפשר לעשות עליו הבדלה וכו’ ולכן לפי מהדו"ב של אדה"ז שהטעם שאין עושים על יין מים אחרונים משום שמיוחד משאר המשקים בכך שעושים עליו קידוש והבדלה האם יש לאסור קפה למים אחרונים?

זהו דין מיוחד ביין מפני חשיבו שנשתנה ברכתו משאר משקין, משא"כ קפה ושאר דברים שברכתם שהכל ניתן לעשות בהם מים אחרונים.

ב"ה
לכבוד הרב:
אדה"ז פוסק שפרי שטיבולו במשקה יש להקדים לאכילתו נט"י אך זה בתנאי שאין נהוג לאוכלו ע"י כלי ולכן גם אם אוכלו ע"י כלי יתחייב בנט"י.
לא כן דבר הנהוג לאוכלו ע"י כלי שאז גם אם אוכלו שלא ע"י כלי כ"א בידו לא יתחייב בנט"י.
רציתי לשאול האם מלפון חמוץ נהוג לאוכלו ע"י כלי או לא והנפק"מ ברורה לפי הנ"ל.
תודה מראש.

איפה ראית כדבר הזה בשו"ע אדה"ז?

האם זה לא הדין המופיע בהדיא בסי’ קנח, סעי’ ג?

לא. שם מדבר שמאכל שדרכו להאכל ע"י כף מותר לאכלו בכף, ולא חוששים שמא יגע בידו, כי גם אם יגע בידו "דרך מקרה בתוך הכף אין צריך נטילת ידים" (מהטעם שמבאר שם), ולא שלכתחילה יוכל לאכול בידיו.

נכון טעיתי, לא דייקתי היטב.
אך סוכ"ס יש נפק"מ: אם זה דבר שאין דרך לאכול אותו ע"י כף כאשר אוכלו ע"י כף צריך לנט"י משא"כ אם הדרך ע"י כף אינו צריך לנטול ידים שאוכלו ע"י כף.
ושאלתי מהו הדרך במלפון חמוץ?

מלפפון חמוץ חתוך הדרך לאכלו ע"י מזלג, כך שניתן לאכלו ע"י מזלג ללא נט"י..

שלום הרב,
מדוע איננו נוהגים כפי מה שכותב אדמוה"ז בשולחנו סי’ רסז’
"נכון להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר".
מדוע איננו מתפללים קבלת שבת אחרי פלג המנחה?

כי העדיפות להתפלל ערבית בזמנה עם ק"ש וברכותיה בזמנה גוברת על קבלת שבת מוקדמת. ואת מצות תוספת שבת ניתן לקבל גם בלי תפלה. ישנה מטרה נוספת שילמדו בשעת קבלת שבת חסידות, כדי לקבל את השבת בלימוד תורת החסידות, ולכן מאחרים את תפלת ערבית עוד יותר מהרגיל ביום..

רציתי לדעת האם מותר להשתמש בדיעבד עם סכין ששכחתי להטבילה?

אסור להשתמש לכתחילה, ואם השתמשת המאכל לא נאסר.

האם משו"ע הרב סי’ רמ"ט סעי’ ז’ ובקונטרס אחרון שם אפשר לדייק שמצווה לאכול ’בשר’ דייקא בסעודת ברית ?

אין משמעות בשו"ע הרב בזה יותר משאר פוסקים, כי מדובר שם על דרך הרגיל והמקובל שסעודת מצוה עשו בבשר. וראה בסי’ קצו ס"ז: "בסעודת מצוה מר"ח אב עד תשעה באב, שמקצת הקרואים אוכלים גבינה .. כיון שנזהרים מבשר מחמת המנהג". הרי שניתן לעשות סעודת מצוה גם בגבינה בשעת הצורך.

מה הגדר של עשיית דבר טוב 3 פעמים ואם לא אמר בלי נדר זה כנדר וצריך לעשות התרת נדרים.
לדוגמא: לא יוצא לי להתפלל כל יום מנחה במניין. והנה השתדלתי והתפללתי במניין וזה היה ג ימים רצופים. האם זה כנדר ומחויב בהתרת נדרים. ולהשתדל להגיד שזה רק בלי נדר?
מה הגדר בזה?
תודה

תפלה במנין אין היא קשורה להנהגה טובה שצריך בשביל כך לעשיית נדר או להתיר נדר, כי החיוב להתפלל במנין אינו קשור אם עשית כן ג"פ או פחות, אותו חיוב יש לך בכל מקרה, ומי שהוא אנוס - אין עליו חיוב נוסף משום נדר. אלא הכוונה היא שאתה עושה מעשה טוב (שאינך מחויב בו) שלוש פעמים ברצף, ואז חוששים לכך משום נדר, ובשביל להפסיקו צריך התרה, או להתנות מראש שזה בלי נדר.

א. האם אכן נכון הוא שאפילו שנמצא בשעה השביעית אם מיד שמגיע הביתה מתחיל שלום עליכם וכו בלי שהייה אפשר לקדש?
ב. בנוגע להערה בשולחן מנחם מאהלי שם. האם הדיוק הוא שמיד שמגיע הביתה צריך לקדש. אבל יכול להישאר בבית הכנסת לדוגמא לסיים שיחה שהתחיל?
ג. האם הבעייה בקידוש או בהתחלת העניין. ז"א אם לדוגמא התחלתי שלום עליכם ואשת חיל לפני הזמן והאריך בשירה וכו. יכול לקדש אפילו לתוך השעה השביעית?

א. כך מדייק הרבי בלשון שוע"ר, אך למעשה לא ראיתי שסומכים על זה אלא ממתינים עד סוף שעה שביעית. והטעם לזה יתכן משום שבדרך כלל לוקח זמן עד שמתארגנים לקידוש.
ב. הכוונה שמיד אחרי התפלה ילך לעשות קידוש.
ג. הבעיה היא עשיית הקידוש עצמו בזמן זה.

א. האם אדם שנמצא בתוך בית הכנסת אך הציבור לא רואה אותו , יכול להשלים מנין? לדוגמא, אדם שנמצא בעזרת נשים כשהציבור לא רואה אותו.
ב. האם בכלל אדם שנוכח אך לא רואים אותו מסיבה כלשהיא יכול להצטרף לדבר שבקדושה כמו זימון וכיו"ב
ג. האם אדם שלא רואים אותו יכול להוציא ידי חובת אחרים כמו לדוגמא , האם אדם שמבדיל בסוכה ובני הבית לא רואים אותו אלא רק שומעים את קולו יוצאים ידי חובה?

תודה מראש

א) אינו משלים למנין. אבל אם יש להם כבר מנין, הוא יכול להתפלל עמהם ונחשב לו לתפלה בצבור.
ב) הוא יכול לענות עמהם.
ג) בשביל לצאת י"ח לא צריכים לראות אותו אלא לשמוע את קולו.

ב"ה
הבנתי מפסיקתו של הרב כאן: http://shulchanharav.com/contents.asp?aid=115407
שיש להמתין עד אחרי "הא-ל הקדוש" ולא להתחיל ביחד עם הש"ץ.
הרי כל פסיקתו של אדה"ז שלא להתחיל ביחד עם הש"ץ הוא מפני שאם יתחיל לא יענה את ה"קדושה" כתיקונה (ראה שועה"ר סי’ קט, ג).
אך לפי המנהג שלנו שיש לומר גם בין כה וכה את כל נוסח הקדושה (כפי שמוכח מזה שבשבת אומרים את הכל - ואין כל סברא לחלק בענין זה בין שבת ליום חול - וכן שהקהל אומרים "נקדישך" שענייתו היא כעניית "לעומתם - ובדברי קדשך" (ראה שועה"ר ס’י קכ"ה, א. וכן מנהג האר"י ז"ל, וכ"ק אדמו"ר - כפי שמעידים - לומר את כל נוסח הקדושה)
וא"כ לפי"ז אין כל בעיה להתחיל עם הש"ץ ואדרבה יש ענין בכך שחשיב קצת תפילתו עם הציבור.

אם תעיין היטב בשוע"ר שם, הרי שהוא מחלק: א) בין יחיד שעושה כן לצבור. ב) בין מי שאומר מילה במילה עם החזן, לבין מי שאומר לפני החזן כמו שנוהגים אצלנו בצבור, שזהו ענין אחר. ולכן הדין לא משתנה גם לפני מנהגינו. וד"ל.

ב"ה
כנראה שלא ביארתי את עצמי היטב.

הרב פסק שהנמצא בגאל ישראל יש לו להמתין.
ובפשטות מקורו של הרב מאדה"ז סי’ קט, ג.
ושאלתי היא: כל הטעם שאדה"ז פוסק שיש לחכות הוא מפני שאם יתחיל ביחד עם הש"ץ לא יאמר את קדושה כתיקונה, כלומר מן הדין יש לומר רק קדוש ברוך וימלוך (ראה סי’ קכה, א) אך אם מתחיל ביחד עם הש"ץ מתחייב לומר את כל נוסח הקדושה כדמוכח שם.

לפי"ז עולה שאם נוהגים לומר בין כה וכה את כל נוסח הקדושה אין כל בעיה להתחיל עם הש"ץ ואדרבה יש עדיפות מפני שחשיב קצת תפלה בציבור.
וא"כ אני שואל:
א. בשבת יו"ט שכולם נוהגים לומר את כל נוסח הקדושה מדוע הנמצא בגאל ישראל ימתין ולא יתחיל ביחד עם הש"ץ הרי כל הטעם שאדה"ז מביא אינו קיים כדלעיל?
ב. הנוהג כמנהג האר"י ז"ל וכרבינו (כפי שמעידים הרבה מאנ"ש) שנהגו לומר כל נוסח הקדושה גם ביום חול א"כ גם ביום חול יש לו להתחיל ביחד עם הש"ץ ולא ימתין?
ומדוע פסק הרב שלא כך?
תודה מראש!

מדוע הנך חושב שלא הבנתי שאלתך כבר בפעם הא’? חוששני שכבודו לא הבין את המענה שלי. לכן אני מציע שתעיין היטב בסעיף הנ"ל, ואח"כ תראה מה שכתבתי לחלק בין המובא בשו"ע לבין הנהוג כיום באופן אמירת קדושה עם הש"צ, ואז תסכים איתי שאין קשר בין אופן אמירת הקדושה ע"י הצבור לבין זה שהיחיד יתפלל לכתחילה ביחד עם הש"צ בלחש. אגב, מה שכתבת שיש לזה דין של תפלה בצבור עכ"פ במקצת, היכן ראית כן בדברי אדה"ז?

ב"ה
ידוע שאם הניח תפילין ש"י בר"ת יכול לענות אפי’ ב"ה וב"ש היות ותפילין של ראש אינם צריכים ברכה לכן אין בעיה להפסיק בדברי קדושה.
אך שאלתי האם אפשר לגרום מלכתחילה להפסק זה?ומדוע.

ראשית, אין זה נכון שניתן לענות ב"ה וב"ש בר"ת, אלא דין ההפסק בו כדין ההפסק בפסוקי דזמרה, כמבואר בשוע"ר סי’ כה סכ"ב, ע"ש. ובכל אופן לכתחילה אסור לגרום להפסק זה.

האם נכרי גם צריך לכסות הראש בבית הכנסת, לפי המובא בסי’ צ"א שיש מוחים שלא ליכנס לביה"כ בגילוי ראש.

כיסוי ראש חיובו רק ליהודי, כמובא במהדו"ת סי’ ב בסופו.

לוויתי כסף בדולרים, אני רוצה כעת להחזיר את הכסף בשקלים - יש בזה בעיה של ריבית?

אין בעיה. ויש להחזיר לפי שער היציג של יום הפירעון.

ב"ה
א) האם יש ענין להוריד תפילין (ש"ר או ש"י) בעמידה דוקא?
ב) האם יש ענין שמניחים תפילין של יד לגלגל את כל הרצועה על כף היד לפני הנחת תפילין ש"ר? ואם יש ענין. מדוע אי"ז חשיב הפסק?

א) הורדת התפילין צריכה להיות בעמידה כמו הנחתן. ב) איני יודע אם יש ענין, ולכאורה יש כאן חשש הפסק, כמו שכתבת.

א) אשמח לדעת מהו המקור לכך שהורדת תפילין צריכה להיות כהנחתן.
ב) האם יש לנהוג כך למעשה - שלא להמשיך לגלגל את הרצועה על כף היד לפני הנחת תפילין של ראש היות שזה הפסק למרות שרובם ככולם נוהגים לגלגל את כל הרצועה לפני הנחת תפילין של ראש?

א. ראה שו"ע אדה"ז סי’ כח ס"ד. ב. איני יודע אם נכון לומר שרובם ככולם נוהגים כן, יש נוהגים כך ויש נוהגים כך, בכל אופן אני אישית לא נוהג כן, ומטעם שכתבתי לעיל.

כתב אדמוה"ז בסי’ רסא קו"א סק"ג: ...ולפי זה אתי שפיר נמי מ"ש הט"ז שםלז על האוסרים דהא קתנילח צריך כו’, ואמאי צריך הא אפשר שיוסיף בלי קבלת עיצומו של יום...
מה הוקשה לרבינו הזקן בדברי הט"ז ואיך תורץ. ועוד, לכאו’ המבואר בדברי אדמוה"ז הוא קושיא נוספת ולא קושית הט"ז.
אדמוה"ז בא לתרץ את קושיית הט"ז או לבארה?
בקיצור: לט זכיתי להבין קטע זה בדברי אדמוה"ז ואבקש מכת"ר שיבאר לי באופן המתקבל לפי דרגתי. תודה רבה.

אין מקומה של שאלה זו כאן, בעוד מספר ימים יפתח פורום הערות וביאורים בשוע"ר, ושם ניתן להעלות השאלה.

1. האם יש בעיה למלא הספל מים לנט"י שע"י המיטה (נעגל וואסר ) מכיור הנמצא בחדר שירותים ? . ובאם כן , האם יש פיתרון לזה..?
2. חדר שינה שיש בו יחידת הורים , האם צריך להשים מים ליד המיטה או שאפשר ליול בכיוק הנמצא בתוך ד’ אמות של המיטה .

תודה

1. מן הדין אין בעיה. אבל שמעתי שהרבי היה מקפיד שלא ליקח משם מים.
2. מן הדין מותר (אפילו מצד חומרת הזהר). אך יש חסידים שמדקדים שלא לדרוך על הארץ לפני נט"י. והוא ע"פ המובא באשל אברהם מבוטשאטש.

האם נגיעה בגרביים שע"ג הרגליים דינה כמי שנגע בנעל ומצטריך נטילה מפני רוח רעה?
או שדינה כמו נגיעה בבגד שאינו מצטריך כלום

גרביים דינם כבגד.

המאפה הנו פרווה!
אבל מעט קודם אפיתי בתנור מאפה חלבי.
מה דין התבנית?
אודה בבקשה על תשובתך.

אם התנור היה נקי, התבנית לא נאסרה, וניתן להמשיך להשתמש בה בבשרי, ועדיף לאחר 24 שעות.

האם מותר לקרוא ספרי מתח וכדו’ בשבת? האם יש חילוק בדין לגבי קטנים/ נשים ?
תודה מראש

ספרי מתח שיש בהם מוסר השכל לדרך ארץ או יראת שמים מותר, אבל ספרי מתח ללא שום תכלית מלבד העלילה שבו ראוי להמנע.

לכבוד הרב שליט״א

לפי מנהג חב״ד שלא מפצחים גרעינים בשבת, מה יהיה הדין ביום טוב?

תודה מראש
ויישר כח גדול על האתר המיוחד
וזיכוי הרבים!

ביו"ט אין מנהג לא לפצח גריעינים (ואף בשבת זהו מנהג שהגיע מאגוזים, אף שיש טעם גדול לחלק ביניהם, אך אינני רוצה להקל נגד המנהג). ואף אגוזים אפשר לפצח, אם כי כמובן צריך להזהר מאיסור מוקצה של קליפת האגוזים.

ביו"ט אין חשש מוקצה ?

ודאי שיש, רק הזהירות של פיצוח אגוזים (וגרעינים) הוא משום חשש מוקצה ובורר יחד, ואת זה אין ביו"ט.

האם מותר להכין מנה חמה בשבת? האם יש חילוק אם מדובר על פירה או על אטריות? האם יש חילוק אם עושים זאת עם מים חמים או מים קרים בכמות מרובה (למשך זמן ארוך יותר), אם כן על אילו איסורים עוברים ?
תודה מראש

יש להמנע מלהכין מנה חמה בשבת, הן במים חמים משום חשש בישול ולישה, והן במים קרים משום חשש לישה. בעת הצורך ניתן להקל להכינו ע"י מים קרים בכמות מרובה כך שהתבשיל יהיה רך מאד ולערבבו בשינוי.

ב"ה שלום רב
בסי’ מו סעיף ה’ מבאר רבינו, שבמקומות שהולכים קצת יחף בתוך הבית, צריך לברך תחילה ’המכין מצעדי גבר’ (על ההליכה) ורק אח"כ ’שעשה לי כל צרכי’ (על הנעליים). ואכן כך תיקן לומר בסידור.

אבל לכאורה צ"ע בזה, שהרי כתב לעיל בסי’ ב’ מהדו"ב סעיף ב’, כותב שיש בעיה של צניעות ללכת יחף ("וכן באנפלאות שלנו ילבשן מעט מעט תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו, שאין הולכין יחף לעולם אפילו בקיץ"). ולפי זה היה צריך להיות סדר הברכות קודם ’שעשה לי כל צרכי’ ואח"כ ’המכין מצעדי גבר’ ?
[ואף שיש מקום לחלק שבסי’ ב’ מיירי לענין הליכה ברחוב, ובסימן מו לגבי הליכה בבית, וא"כ אין סתירה ב’מנהג’, אבל אעפ"כ אומר למעשה שאין לגלות את הרגליים כלל מטעמי צניעות, וא"כ גם בבית א"א ללחת יחף. וחזרנו לשאלתנו שהיה צריך לקבוע סדר הברכות באופן שונה]
ובכלל האם למעשה צריך להקפיד לא ללכת יחף בבית ?

מה שכתוב "יחף" אין הכוונה דוקא בלי גרביים כלל, אלא יחף ביחס לנעליים, שאינו נועל מיד נעלי עור, שאת זה הוא עושה רק כשהוא יוצא החוצה, ולכן מברך אותה אחר כך. ולענין השאלה אם אפשר להסתובב בבית יחף לגמרי, זו שאלה שצריכה לי עיון, כי מצד אחד לכאורה כל מי שמקפיד לא ללכת בלא גרביים בחוץ גם בבית צריך לעשות כן, כי בפשטות לא מצינו חילוק בענין צניעות אצל גברים בין בית לחוץ. ומאידך רוב בני אדם עושים חלוקה שכזאת, ולפי זה גם בחוץ יכולים ללכת כך, כי אין זה נקרא מקום צנוע לגמרי. ויש לחלק בין גרביים שלנו שמכסות רק את כפות הרגליים עד העקב, לבין אנפילאות שלהם שהיו מגיעות עד הברך. ועצ"ע בכל זה.

בסי’ קח סעי’ יב מבואר שאין לעבוד זמן תפלה בשביל הפסד ממון. 1. האם מדובר בהפסד ברור או בחשש הפסד. 2. מהו שיעורו של ההפסד? חומש, עשירית (עי’ סי’ תרנו ברמ"א).

איני חושב שזה דרך לימוד לשאול בכל יום דרך האתר שאלות הבנה בשוע"ר. תנסה להצטמצם בשאלה אחת לשבוע.

כיצד ניתן ליצור קשר עם כת"ר שלא דרך האתר, ספיקותי בשוע"ר רבים, ואין לי מי שיפרקם ...

אם היית משאיר את כתובת המייל שלך, היה ניתן לכתוב לך כיצד ניתן להתכתב באופן אישי (אם כי גם באופן אישי לא ניתן להתכתב הרבה מחמת קוצר הזמן והעבודה המרובה).

בסי’ קח השמיט אדה"ז בכותרת הסימן, ’ או במזיד’ שכתב המחבר בשו"ע בכותרת שלו, למה השמיט? והאם יש בזה איזה כלל?

בדרך כלל אדה"ז מעתיק את הכותרת שבשו"ע כמות שהן, ורק במקצת סימנים הוא משנה מהן בגלל סיבות שונות, אך בסי’ קח לא ברור למה השמיט תיבות "או במזיד", שהרי הסימן מדבר גם על מי שלא התפלל במזיד. ואולי לא רצה רבנו לכלול בכותרת על מקרה שאדם לא התפלל במזיד. ועצ"ע.

שלום רב!
האם יועיל תנאי בדבר שיהיה מוקצה מחמת מצוה(כגון נוי סוכה או ארבע מינים), כאשר מתנה בשעת קנייה שישתמש בדברים אלו לצרכים אחרים טרם או לאחר סוף זמן מצוה?
(שלכאורה כן נהגו)

אכן מועיל תנאי, וכמפורש בשו"ע סי’ תרלח. אלא שהתנאי צריך להיות לפני השימוש לשם מצוה ולא לפני הקניה, כי לא הקניה מקצה אותה למצוה אלא השימוש בה לשם מצוה.

ז.א. שמדמין ארבעת המינים לנוי סוכה לגבי תנאי? דמי לשבעה אתרוגים בביצה ד"ל ע"ב?

אכן. אלא ששם זה יותר טוב מתנאי, כמבואר בסי’ תרסה ס"ב ובמ"א שם. וראה שוע"ר סי’ תרמט ס"כ שהתנאי צ"ל לפני ביה"ש של היום הראשון, ורק אז מועיל התנאי, ע"ש.

האם מותר להשתמש בשבת במקלף לקילוף ירקות ?

כן.

אדמור הזקן פוסק שנשים יכולים לזמן לעצמם האם המנהג כן ואם לא למה לא

אין המנהג כיום שנשים מזמנות לעצמן, ואיני יודע הטעם. אבל מלכתחילה אין עליהן חובה לזמן אלא רק רשות, כך שאין בכך בעיה. אבל ישנה בעיה אחרת, שנשים לא מזמנות כשיושבות ביחד עם שלשה גברים בסעודה, כמו בסעודות שבת ויו"ט, שהרי אז הן חייבות להשתתף בזימון (עכ"פ בלחש) ולא ראינו שמקפידות על כך. וכבר כתבו על זה באריכות כדי ללמד עליהן (ראה פסקי תשובות סי’ קצט), אבל עדיין אין זה מסביר לגמרי את המנהג.

בהל’ ר"ה (תקצב, ז) כתב שהמפסיק בין התקיעות בשיחה, בדיעבד אי"צ לחזור, כמו בסוכה ותפילין, שאעפ"י שמקיים כל רגע, מותר לשוח עכת"ד. ול"ז להבין, מה זה ’אעפ"י’, אדרבה, היא הנותנת, בגלל ששם בעת השיחה הוא יושב בסוכה ומניח תפילין, לכן השיחה לא הפסק, ומה הראי’ לתקי"ש?

אדה"ז בא לומר שהיושב בסוכה והלבוש בתפילין זה נקרא באמצע מצוה ולא אחרי קיום המצוה, שהיה ניתן לומר שברגע שנכנס לסוכה הוא כבר קיים מצוה, וכן ברגע שלבש תפילין הוא כבר קיים מצות תפילין, ואין זה באמצע המצוה, ולכן מותר לדבר ביניהם, ולשם כך הוצרך להוסיף "אע"פ שבכל רגע ורגע .. הוא מקיים מצות הקב"ה", דהיינו שזה עדיין באמצע מצוה, ובכל זאת מותר לדבר, מה שמוכיח שמותר לדבר באמצע עשיית המצוה, והוא הדין באמצע מצות שופר.

האם משועה"ר סי’ רעא סע’ יא, אפשר לדייק שמותר לאכול ולשתות באמצע התפילה.

ממש לא. הפירוש שם הוא, שבאותו הזמן שהתפלל במקום להתפלל היה יכול לאכול אכילת עראי ולהתפלל אחר כך, ולא שבתוך התפלה יכל לאכול.

למה בנכנס לביה"כ ההלכה שצריך לברך על התפילין עוה"פ מפני שאסור ליכנס לביה"כ עם תפילין והוי הפסק, הרי היה יכול באותו זמן שלא ליכנס לביה"כ, ומה זה שונה מזה שאסור לאכול בתוך תפילתו רק שהיה יכול לאכול לפני שהתחיל להתפלל.

לא הבנתי מה הקשר בין הדברים, השאלה בסי’ רעא היא האם יש היסח הדעת מאכילה בכך שאדם מתפלל, שהרי אינו יכול לאכול ולהתפלל באותו זמן יחד, ועל כך התשובה שאין כאן הסחת הדעת מאכילה, שכן ע"פ הלכה לא חל עליו איסור אכילה באותו זמן שהתפלל (מצד הזמן), משא"כ בשעה שהגיע זמן הקידוש חל עליו איסור לאכול מצד הזמן (ולא מצד זה שהוא מקדש באותו זמן). ואילו הנכנס לבית הכסא חל עליו איסור להניח תפילין מצד המקום שהוא נכנס בו.

באגה"ק אגרת כה שנלמדת אתמול בשיעור התניא היומי, נתבאר למה ק"ש בהמ"ז וד"ת לא מהני בהם הרהור וצריך דווקא דיבור. וצ"ב למה נשמטה תפלה מהרשימה. ועוד, שבתניא פל"ז גם מוזכרת התפלה.

שאלה טובה. ויתכן שמציין רק אלו שחיובם מן התורה. ובכל אופן באגה"ק סי’ כט כן מזכיר תפלה, ע"ש.

בסי’ קי’’ד ס’’א כתוב שיחיד אפי’ בביתו אסור להזכיר הגשם קודם הציבור ובס’’ב שהיחיד רשאי להזכיר הטל במקום גשם ומאי שנא?

יש הבדל גדול בין הזכרת הגשם, שבזה אסור ליחיד להזכיר לפני הזכרת הצבור, כי הזכרת הגשם זהו ענין הנוגע לכלל הצבור, והיחיד נגר אחר הצבור, לבין הפסקת הזכרת הגשם ע"י הזכרת טל, שבזה גם כל החורף, אם הזכירו טל במקום גשם אין צריכים לחזור, ולכן אין היחיד צריך להמתין לצבור בהזכרת טל בתפלת מוסף, אבל במקום שלא נוהגים להזכיר טל אין היחיד יכול להפסיק הזכרת הגשם לפני הצבור.

בסי’ קא - לפי הנסמן במ"מ - לא הביא כלל את דעת הזוהר באיסור השמעת קול בתפלה. ועוד, בלקו"ש שצויין באות יז דן בהרחבה בדעת הרמב"ם, השו"ע, והזוהר, וכמדומני שלא נזכר שם כלל מהי דעת אדה"ז.

הרי הוא מציין באותה שיחה בהערה 31 שאדה"ז בשו"ע שלו סי’ קא פוסק שלא כמו הזהר, אלא צריך להשמיע קולו לאזניו בתפלתו. וממילא כל מה שמבואר בשיחה ההיא זה לא להלכה, אלא הנהגה ליחידי סגולה בלבד.

אדרבה, איפכא!

אדמוה"ז בשו"ע פסק כדרכו עפ"י נגלה ואילו הרבי מבאר זאת עפ"י ’קבלה’ והיות "שכ"מ שקבלה חולק על ההלכה הלך אחרי הקבלה" (תוכן הלשון של שער הכולל) א"כ ה"ה שאנו חסידי חב"ד יש לנו ללכת אחרי הדברים שהובאו בזהר ולא כפי שנפסק בשו"ע!

ידוע שלקוטי שיחות אינו ספר פסיקה או הנהגה, וכל עוד הדברים לא הובאו שם בלשון הוראה למעשה, לא ניתן ללמוד משם הוראה נגד המפורש בשוע"ר.

אינני לומד מהסברא שמובאת בלקו"ש אלא מדברי הזהר הידועים לכל רב דחד יומא. וק"ל.

יש הרבה דברים בזהר ובקבלה שאיננו נוהגים כמותם, אלא רק מה שמובא בשוע"ר ובפסקי הסידור וספר המנהגים.

ויש דברים שאנו עושים כפי שכתוב בזהר ולא כפי שנפסק בשו"ע - וא"כ יואיל כת"ר להודיענו מה הכללים בזה?

הרי עניתי לך: מה שרבותינו נשיאנו הורו לנו לעשות, כפי שמובא בפסקי הסידור ובספר המנהגים.

בסימן תרמ"ה סעיף י-יא. במה דברים אמורים בנחלק בכל ארכו אבל לא נחלק אלא מקצתו כשר. ובהערה על "מקצתו" כתוב "ולא רובו". מה הכוונה של הערה זו? להכריע דין לצד אחד (כמשמע מסעיף יא ולא כמשמע מסעיף י’)? או לתת אפשרות לפירוש, ובנוגע לדין אין הדבר מוכרע ואפשר שהדין כמו בסעיף י’?

אכן שאלה טובה. אבל הרעיון בהערה זו הוא להבהיר שאין סתירה בשוע"ר מרישא לסיפא, כי הדיוק של הסיפא קובע יותר, כי רק בזה הוא מכשיר, ומזה מובן שרובו ככולו, ופסול. אבל כמובן שניתן להתווכח על כך ולומר, ש"מקצתו" האמור כאן הוא לאו דוקא במשמעו מיעוט, אלא במשמעות "חלק", ומצאנו בשוע"ר שקורא לחלק אפילו היותר גדול בשם "מקצתו", ראה לדוגמא סי’ תעג סל"ה ועוד. והדבר לא מוכרע. אך לי יותר מסתבר כאופן הראשון.

יישר כח! ותודה רבה!

כריים נקיים של גוי האם ניתן להשתמש אחרי הדלקה ארוכה של הלהבות

לא הסברת מה הכוונה כיריים נקיים. בכל אופן אם הגוי השתמש בהם בעבר, אזי החצובה שעליה הסירים עומדים צריכה לעבור ליבון.

האם מספיק הדלקה של כ20 25 דקות של הלהבה על האש הגבוה ?

צריך ללבן את כל החצובה ולא רק איפה שהסיר יושב, כי האיסור בלוע בכולו.

האם ציפוי של נייר כסף יועיל ?

כן, רק שיהיה קצת עבה. אבל למה לא לקנות חצובות חדשות?

אנחנו כרגע בניו יורק לחגים לשבועיים וצריכים את זה לשימוש מועט בלבד

איך נוהגים בברכת לישב בקידוש של יום, האם בקידוש או בהמוציא ?

מנהג חב"ד לברך בקידוש.

כיצד אנו צריכים לפסוק בשעה שאדמו"ר הזקן מעתיק דברי הפוסק אבל משמיט דין בדבריו - האם זה אומר שהוא אינו סבור בזה כאותו פוסק?

בדרך כלל זה אכן כך. ובכמה מקומות בקו"א אדה"ז עצמו מעיד שזו הסיבה להשמטת דברי אותו פוסק. אבל לפעמים יש גם סיבות אחרות, כמו שאין זה המקום או הענין לכתוב דברי אותו פוסק, ועוד כיו"ב, ולכן יש צורך לבדוק כל השמטה לגופה.

היכן אדמוה"ז כותב שטעם שהמטתו הוא משום שאינו סובר כן?

וכיצד נפרש א"כ את דברי אדמו"ר זי"ע (התוועדויות של שנת תשמ"ו ח"ב עמ’ 549) שביאר שהטעם להשמטת דברי המג"א הוא מפני שאדה"ז חשב לכתוב ע"ז במהדו"ב שלו - מה הפשט בזה?! כל פעם שיש ההשמטה ניתן לתלות זאת ברצון אדה"ז לעסוק בנושא במהדו"ב?!

אין זה המקום לענות על שאלות כלליות כאלה, וכבר כתבתי לעיל שכל דבר נידון לגופו. בהרבה מקומות כותב אדה"ז שהוא לא העתיק הלכה מסויימת של פוסק מסויים משום שהוא לא סובר כמותו. מה יעזור לך אם אציין למקום אחד או שנים. תעיין למשל בסי’ רנג בקו"א בסופו.

ויש להעיר עוד מדברי הרבי (נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ’ 225): "והרי כו"כ מקומות שאין אדה"ז מביא חילוקי דינים שבט"ז ומג"א, וצע"ג הכללים והטעמים בזה".

וצע"ג בכל זה.

האם איטר יד צריך להחזיק הלולב בידו החזקה שהיא שמאל כל אדם ?

כן.

הרגיל בטבילת עזרא ורואה שעובר זמן ק״ש האם חייב לקרוא או יכול להמתין עד שיטבול כדי לאומרה בטהרה?

זמן ק"ש הוא מן התורה, ולכן יש לו לקרוא ק"ש לפני הטבילה.

האם מותר ללכת בשבת או בחג לבריכה פרטית שבחצר? ומדוע?

ביו"ט מותר. אך ללא בגד ים, או ללבוש בגד ים סינטטי. ובשבת לאשכנזים אסור ולספרדים מותר.

בקופ"ח כללית חלקו השנה תמונה לתליה בסוכה ובתוך התמונה יש מקום לשים ברכות הנצרכים בימי הסוכות כדוגמת יה"ר בכניסה ויצאה בסוכה, נוסח הקידוש, נטיל לולב, ועוד, האם מותר להשתמש עם תמונה זו להכניס ולהוציא הברכונים ?

לא ברור לי מה האיסור להכניס ברכונים בתוך מסגרת התמונה, אלא אם כן אתה שואל לגבי יו"ט ושבת ומשום מוקצה, אז לכך מועיל תנאי לפני בין השמשות של חג הסוכות, כדי שתוכל לטלטל התמונה ביו"ט ושבת לצורך הכנסת הברכונים.

השאלה שלי משום מוקצה, ואי"צ לטלטל התמונה שמחוברת טוב לקיר, והשאלה שלי אם זה נקרא השתמשות בנוי סוכה.

אם היא נועדה לכך אין בעיה. ואם לא, אזי עושים תנאי שאינך מקצה אותה מלהשתמש בה, ומותר.

בשבת נזכרנו שלא נעשתה הפרשת חלה אחרי שכבר אכלנו מהחלות.
• האם אפשר להפריש חלה במוצאי ש״ק בברכה למרות שכבר אין שיעור בחלות שנשארו?
•האם ההפרשה מתקנת גם את החלות שכבר נאכלו בשבת או רק מכאן ולהבא?

יש להפריש חלה ממה שנשאר, אך ללא ברכה. ההפרשה אינה מתקנת את מה שנאכל באיסור בשוגג, אבל היא מתקנת במידת מה את עצם הפרשת חלה שלא קוימה.

האם מנהג חב"ד שנשים טובלות בערב יוה"כ?

איני יודע אם שייך לומר בזה "מנהג חב"ד", כי זהו מנהג שכתוב בשו"ע, ויש שמקפידות בזה ויש שלא. אבל מה שברור שאין מנהג חב"ד שלא לטבול.

האם אומרים עושה השלום בברכת המזון בעשי"ת ?

לא.

האם יש הסבר לחלוקה בין התפילה לברכת המזון ?

הגרא"ח נאה ז"ל בקונטרס הסידור אכן מקשה למה לא יאמרו "עושה השלום" גם בברכת המזון, ונשאר בצ"ע. אך הרבי זי"ע אמר בהתוועדות (הובא בשערי הלכה ומנהג) שהוא שאל על כך את הרבי הריי"צ נ"ע וענה לו שלא משנים ממה שכתוב בסידור. אך לא ביאר הטעם.

האם יש הסבר לכך שאת כל הרבש"ע אומרים דוקא כשהכהנים מנגנים ודוקא את ה3 מילים האחרונות אומרים כשהכהנים אומרים שלום (ספהמ"נ עמ’ 42)
זכור לי שראיתי שזהו כדי שהאמן יחול גם על מה שאנחנו אמרנו ועדיין יש לעיין האם זה דוחה את ההקשה, כלום יש לך אדם שמברכים אותו ואינו מקשיב (ובפרט שזמן ההקשבה אינו ארוך ועדיין האמן יכול ללכת על מה שאמרנו)

טעם אמירת התיבות "ותשמרני ותחנני ותרצני" (שאינו בגמרא ברכות נה, ב), מובא בשוע"ר סי’ קל בסופו, שהוא כנגד סיומי הברכות: "וישמרך .. ויחונך .. שלום". ואם כן נראה לומר שבאומרנו תיבות אלו יחד עם הכהן אין אנו מסיחים דעתנו מהברכה שמברך הכהן, אלא אדרבה אנו משלימים אותו, כיון שזהו אותו ענין עצמו שאומר הכהן, כי "שלום" כולל את כל הברכות, ורוצים לכלול במילה "שלום" את כל ברכת כהנים, ועל זה לענות אמן. כנלע"ד.

איך הסדר הנכון להכנת הנרות ביו"ט עצמו (ליל יו"ט שני), ריקון הכוסיות, הכנת הפתיליות החדשות.

איני מבין בדיוק את שאלותיך, אבל אומר הדין לגבי מה שהרבה שואלים אותי:
אסור לטלטל הדיסקית המתכתי הנשאר דבוק לכוסיות שבו מניחים הנרות, ולכן אסור להוציאו בידים משם. במידה ואי אפשר להוציאו ע"י ניעור וכיוצא בזה, אזי יש להניח את הנרות החדשים עליהם, וכך להדליקם. איני מבין גם מה כוונתך בהכנת הפתיליות. ואם הכוונה לאלו שמדליקים בשמן זית, אזי אם הכנת הפתיליות דורשת חיתוך הפתיליות, בודאי שהדבר אסור משום מתקן כלי.

שאלותיי הם על פתיל צף, שממלאים את הכוסית בשמן וע"ז שמים פתיל צף שמורכב מחתיכת שעם שתוקעים בתוך זה פתיל, והשאלה שלי אם מותר לתקוע הפתיל בתוך השעם ביו"ט, וגם אם מותר להוציא הפתיל המשומש של יום א’ כדי להכניס חדש של יום ב’ (וע"ז כבר ענה כבוד הרב שאסור בידיים).

הפתיל הצף המשומש אינו אסור בטלטול כי הוא עדיין ראוי לשימוש.

מה סדר השברים בחב"ד?

בחב"ד נוהגים לתקוע בשברים שלשה וחצי כוחות, כך: טו או טו, טו או טו, טו או טו, טו. ויש נוהגים: טו או טו, או או טו, או או טו, טו.
אני מקוה בימים הקרובים לעשות באתר הדגמה של התקיעות בכלל.

הנהוג אצלינו, כפי שתקע הרבי:
טו או טו או טו או טו טו.
ויש לפרש זאת בשני אופנים:
א) טו או טו, או טו, או טו, טו.
ב) טו או, טו או, טו או, טו טו.
בכל אחד משני הפירושים יש לדון בפרטיות. מכל מקום נראה יותר כאופן השני.

לא כ"כ הבנתי,
הכוונה קול אחד שעולה ויורד או שיש הפסקה בין שבר לשבר?
וכן מה הסיבה למנהג של השבר הרביעי?
תודה רבה

זה בא ברצף אחד. איני יודע הסיבה לחצי שבר.

האם יש סברא מאחורי הגרסאות
או שזה מחלוקת איך הרבי תקע?

אם זה רצף אחד, איך זה כשר לשברים הרי זה כשר לתקיעה (לרוב הפוסקים שלא חששו לחומרת הרב מבריסק) ולא יתכן שאותו קול כשר גם לתקיעה וגם לשברים?

הפורום עבר למערכת חדשה, תשובה לשאלתך מופיעה כאן:
http://forumharav.com/viewtopic.php?f=3&t=340

ראיתי בלקו"ש חכ"ט עמ’ 500 מכתב של הרבי זי"ע בזה"ל:

"וזאת למודעי אשר בענין השינה בסוכה הרבה יש
להאריך ואכ׳׳מ. ונמצאים עוד איזה ענינים עד שאין אפי׳ ותיקין נוהגים בהם אף שלכאורה הדין מפורש בשו״ע מבלי חולק".

וברצוני לדעת:

[א] מה באמת ההסבר בכך?
[ב] האם כך צורת הפסיקה?
[ג] האם כשיש הלכה שאין הציבור מקפיד בה מצד אחד ומצד שני אין חולק שכך הדין מפורש בשו"ע, יש לעשות כציבור ולזנוח את ההלכה? אתמהה!

השאלות שהנך שואל הן שאלות כבידות משקל, וזה נוגע למהות כללי הפסיקה בכלל, ואין המקום לדון כאן בכללי הפסיקה, כיון שאין זו מטרת המדור. אבל אומר בקצרה כמה כללים כדי להשקיט את תמיהתך במקצת. ישנו כלל "מנהג מבטל הלכה", ישנו כלל "מנהג ישראל תורה היא". ישנו כלל "פוק חזי מאי עמא דבר". וישנו מציאות שכמה וכמה מן ההלכות בשו"ע לא מיושמות בפועל, כגון רוב ברכות הראיה המובאים בסדר ברה"נ, ועוד כיוצא בזה. הסיבות לכך יכולות רבות, וכאמור לעיל, כולל הכלל של "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל". כל זה אני כותב בהכללה, אבל כמובן שבדיעבד ניתן למצוא לכל הלכה שאינה מקויימת, הסבר פרטי משל עצמו התואמת גם את דרכי הפסיקה. וזה מה שעשה הרבי בכמה ממנהגי חב"ד שעל פניו היו סותרים את המובא בשו"ע ויישבם ע"פ כללי הפסיקה כדי שיתאימו גם להלכה. אבל במקור לא זו הסיבה העיקרית שנהגו כן. וכאמור יש להאריך בכל זה. ואכ"מ.

אביא לך דוגמא שעלתה בדעתי כעת לענין זה, מהמובא ברמ"א בסי’ שיח בענין החזרת תבשיל בשבת, כידוע יש מחלוקת אם יש בישול אחר בישול, יש אוסרים ויש מתירים, והרמ"א כותב "ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי", כלומר המנהג בפועל להקל כשהתבשיל חם קצת (אפילו אם אין היס"ב), ודבר זה תמוה לכאורה, שמצד אחד אנו פוסקים שיש בישול אחר בישול, ולכן אסור להחזיר צונן, אבל המנהג הוא להקל להחזיר אם הוא חם קצת. קולא זאת באה מצד המנהג ולא מצד הדין (שכן מצד הדין כל עוד שאין היס"ב דינו כצונן), אלא שכמובן אם מחפשים ניתן למצוא את ההיתר ההלכתי הנכון למנהג זה, אבל במקורו הוא מנהג, ולא הכרעה הלכתית. ועוד הרבה כיוצא בזה.

ברור ש"מנהג מבטל הלכה" לא נאמר כנגד דברים מפורשים שנכתבו בשו"ע! ברור ש"מנהג ישראל תורה היא" לא נאמר שכתוב בשו"ע הפוך! והכלל "פוק חזי מאי עמא דבר" לא נאמר כשיש דין מפורש בשו"ע!
וההוכחות לכל זה הן למכביר! כך שלצערי לא הצלחתי להבין את כל דבריך.

אשמח אם תוכל לציין עכ"פ מ"מ שמסבירים בטוב עניינים אלו (מה שראיתי הוא את דברי אדמו"ר זי"ע שכתב במכתב ש"לא ראיתי נוהגין כן אבל מפני קושיא יבטלו המפורש בשו"ע" - היינו שהמנהג נגד שו"ע אינו תופס כלל ובספרי הגר"ע יוסף (וב’עין יצחק’ לבנו הרב יצחק יוסף) יש באריכות מדברי כל הפוסקים שמנהג נגד דין מפורש איננו נחשב) .

אם היית קורא את דבריי בעיון היית שם לב שכתבתי שתמיד מחפשים במנהג היתר הלכתי מסוים כדי לקיים את המנהג, בוא ואומר אחרת: לא מבטלים מנהג ישראל מפני הלכה שעל פניו נראית הסותרת את המנהג, אלא מחפשים אסמכתא הלכתית לקיים את המנהג, אך לא האסמכתא ההלכתית שורש המנהג. וכמו שאנו מוצאים פעמים רבות בשו:"ע ובפוסקים "לימוד זכות" על מנהגים שהם לכאורה נגד ההלכה. דוגמא של מנהג מפורסם שהרבי מאד עודד את זה, והוא מחיאת כפים בשבת בשמחה של מצוה, שבשו"ע נאסר הדבר, ואף בשוע"ר אוסר, ואילו מנהג חסידים להקל בזה, עם בסיס הלכתי מסוים. ועוד דוגמאות רבות כהנה.

מה שהנך מביא מדברי הרב עובדיה, זה הרי פשוט שזו דעתו, שהרי כל ההשקפה ההלכתית שלו היא שיש להעדיף את פסקי השו"ע נגד המנהגים. ואם תרצה זה גם מה שעומד במהות המחלוקת בין הב"י לרמ"א. ויש להאריך בזה הרבה מאד. ואכ"מ כלל. אני מניח שהרבה ספרים דנים בזה, ויש לחפש ב"אוצר החכמה". לי ידוע על ספר בשם מנהג ישראל תורה הוא.

הילדים הכינו חלות לשבת בצורות של אותיות - האם מותר לאוכלם בשבת?

יש להחמיר ולא לאכול חלות אלו בשבת, משום חשש מוחק מדרבנן.

האם ניתן לעשות מינוי דיינים לעשיית פרוזבול דרך האינטרנט ואם כן באיזה צורה זהיתפוס ואם לא האם ישנה דרך בדיעבד

אי אפשר למנות דינים דרך האינטרנט כי צריכים שהשלשה ישבו ביחד, אבל נראה לי שניתן לחתום דרך האינטרנט על שטר של הבית דין. תחפש באתר של צעירי חב"ד אולי יש כזה שטר.

שלום
הלוויתי לחברה סכום כסף ללא שטר חוב. סוכם שתוך שנתיים יוחזר החוב (בע"פ). (סומכת עליה)
עכשיו רצוני לעשות פרוזבול איך אני עושה זאת ואם אפשר דרך אינטרנט.
בתודה מראש

את צריכה לעשות פרוזבול. הייתי מציע לך לגשת לרבנות המקומית שבעיר מגורך לשם כך.

זה עתה יצא לאור תשורה משמחת משפחת קסלמן-אזימאוו, ושם מובא מכתב מכ"ק אדמו"ר לר’ בערל קסלמן ע"ה, ובין השאר כותב כ"ק אדמו"ר:
"במ"ש הוראת הרב לנדא שי’ בענין קביעות המזוזה שאזלינן בתר היכר ציר, זאת אומרת לאן הדלת נפתחת, כן הוא מנהגנו — לבד הדלת היוצאת לחוץ. ומובן שהתיקון בזה — נכנס ג"כ בכלל בדיקת המזוזות".
ממענה זה משמע לכאו’ לנהוג כהוראת הרב לנדא ע"ה ולא כשאר רבני אנ"ש שרק באם יש חלון יש ללכת לפי היכר ציר.

לא ברור לי מה חדש במענה זה ממה שכבר ידוע לנו. לדעתי לא ניתן לדייק מכאן כלום. הענין של החלון זה לא המצאה של רבני חב"ד, זה היה המענה של אדמו"ר מהר"ש או הרש"ב למי ששאל אותו: איך ניתן לצאת מהחדר מבלי להכנס אליו תחילה, וענה שיכנס דרך החלון, הוא לא ענה שלא מתחשבים בזה, אלא מצא פתרון לשאלה של אותו חסיד. אמנם רבנים אחרים סוברים שזו אכן היתה התשובה, שזה לא מעניין אותנו איך נכנס, אלא שאמר זאת בלשון מליצית, ולא שבאמת צריכים חלון. וזה שורש הויכוח בין רבני חב"ד. ועל כך אין מענה מהמכתב הזה.

בנוסף לכך שרבינו מאשר את הוראת הרב לנדא ע"ה ש"כן הוא מנהגנו" ולא מחלק או מפרט אם יש חלון או לא, וגם בנוסף לכך כותב שכ"ה המנהג "לבד בדלת היוצאת לחוץ" משמע שכ"ה בכל הדלתות ללא יוצר מן הכלל (חוץ מהכניסה הראשית) דלא כהוראת רוב הרבנים.
את המכב הזה לא מצאתי באגרות קודש. הוא התפרסם במקום אחר מלפנים??

מה יעזור שאענה לך שוב אם אתה נשאר בטענתך?

איפה שהדלת נפתחת זה נחשב בחוץ או בפנים?

אם היא נפתחת בחוץ המזוזה צריכה להיות לימין היוצא מהחדר. ואם היא נפתחת בפנים היא צריכה להיות לימין הנכנס אל החדר.

שלום רב!
ברצוני לשאול האם מותר בזמן הרחצה להשתמש במלח ים מעורבב עם שמן בתור פילינג?
מפזרים את המלח על העור ושוטפים.
אודה על תשובתכם
אודה מאוד על תשובתכם

יש בזה כמה בעיות: 1) לכאורה יש לדון בזה כמתעסק ברפואה בשבת (רפאת העור), וזה אסור מן הדין. 2) בנוסף יש לבדוק אם כאן בעיה של המסת מלח בשבת בידים. 3) אני מבין שהדבר נעשה במים צוננים, כי במים חמים אסור לרחוץ בשבת מן הדין, ומנהג אשכנז שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו בצוננים. 4) לפי מה שקראתי מומלץ לעשות זאת רק פעם אחת לשבוע, אז למה לבחור לכך דוקא את יום השבת?

האם מותר לעשות מקלחת בשבת ולמרוח פילינג גרגירי על הגוף?

הפורום עבר למערכת חדשה, תשובה לשאלתך מופיעה כאן:
http://forumharav.com/viewtopic.php?f=3&t=796

סוף סי’ רסב. בענין רחיצה ולבישה סמוכה לרחיצה. עדיף שיהיה סמוך לשבת כדי שילבש בגדי שבת סמוך לשבת.
אבל מי שרחץ מוקדם בחצות ושבת נכנסת מאוחר בשעה שבע בערב, מתי ילבש לכתחילה, מיד אחרי הרחיצה או סמוך לשבת? לדעת הרמ"א ולדעת אדמוה"ז (אם שייך לדייק על הבדלים ביניהם).

מלשון הרמ"א משמע שללבוש אחר הרחיצה מיד זהו "כבוד שבת", אך מלשון אדה"ז משמע שללבוש סמוך לכניסת השבת זהו "כבוד שבת".

1) מהו מנהג חב"ד הרצוי (ולא המצוי...) לגבי ’ברכת הגומל’ לנשים על לידה?

2) מהו מנהג חב"ד על ’ברכת הגומל’ על טיסה באוירון?

א) אדה"ז מביא בסדר ברה"נ שאשה צריכה לברך ברכת הגומל לאחרי לידה (כלומר, שלושים יום מהלידה), וכותב שם שהיא מברכת בעזרת נשים ועשרה גברים שומעים את ברכתה ועונים: אמן, מי שגמלך כו’. והרא"ח נאה ז"ל כותב בספרו שהמנהג בירושלים שעושים מנין של תפלת ערבית בבית היולדת ושם היא מברכת. אך מנהג רוב חב"ד בזה כיון שהיולדת אינה מברכת, ויש אומרים שזו היא הוראה מהרבי, לשאלה שהופנתה אליו, אך אני יודע על הוראה אחרת (בשנים מוקדמות יותר) שכן לברך, ויתכן שההוראה השתנתה במשך השנים, שהלידה נעשתה יותר קלה ופחות מסוכנת. והדברים עדיין טעונים בירור. אך לענ"ד מי שרוצה לסמוך בזה על דברי אדה"ז המפורשים בסדר ברה"נ (מבלי להכנס בזה לספיקות), יכול לעשות כן.
2) אם כוונתך לנשים, נשים לא מברכות, ואם כוונתך לגברים, מברכים בהחלט, בתנאי שהמטוס חוצה ים או מדבר בעת טיסתו.

תודה רבה על התשובות המפורטות.

אשמח אם תוכל להרחיב לי על ההוראה מהרבי זצ"ל (בשנים המוקדמות) לברך ’ברכת הגומל’ לנשים על לידה.
וכמדומה שהרבי הורה לרב חיטריק שאשתו תברך הגומל אחר לידה וכן אמר הרב לנדא שהיה נהוג אצל מוהרש"ב נ"ע.

אכן לכך התכוונתי. אין לי מה להרחיב יותר.

מה הטעם של מנהג חב’’ד לכפול "לעילא ולעילא" רק בתפילת נעילה, ולא בכל עשי’’ת,
ובמיוחד לפי הטעם ע’’ז המובא בפוסקים שמכיון שמייחלים לחסדו בימים אלו לכן צריך לשבחו יותר מכל השנה.

לא נתפרש הטעם. אבל ניתן לכאורה ללמוד מהמובא בסה"מ תרל"ד ע’ רפד שהטעם שכופלים "לעילא ולעילא" בנעילה, משום שאז המלכות עולה עד הכתר. ומזה מובן שזה שייך רק לתפלת נעילה ולא לשאר תפילות.

סי’ רס גזיזת צפרניים. מתחלין בשמאל בקמיצה. הכוונה שמתחילים דדוקא ביד שמאל או שאין הקפדה על איזה יד מתחיל רק שכשיגזוז של שמאל יתחיל בקמיצה?
תודה

מזה שדייק לכתוב "ויתחיל בשמאל", מובן שצריך להתחיל בשמאל דוקא. והטעם מובן, שהוא על דרך חליצת נעליים, שחולצים תחילה של שמאל, אף כאן מסירים תחילה את צפרני יד שמאל.

האם נכון לקחת בגד ציצית שהתבלה אחרי שלבשתי אותו ליום יום ולייחדו לשינה ?

אם הציצית כשרה אין בעיה, כי לפי האריז"ל יש מצוה בלבישת טלית קטן בלילה, ואין היא פטורה מציצית גם אם מייחדים אותה ללילה.

הבנתי שלשיטת אדמוה"ז מקפידים שלא יהא דווקא כסות לילה, וכאן היה כסות יום ועכשיו מייחדו לכסות לילה.

מה שכתבתי לך זו שיטת אדה"ז בסידורו.

בסימן תק"צ סעיף ד’ כתוב "שיעור תקיעה האמורה בתורה כשיעור תרועה האמורה בתורה, ושיעור תרועה האמורה בתורה כג’ יבבות", מזה שאומר "האמורה בתורה" משמע שתרועה כאן פירושו או שברים או תרועה או שניהם ביחד כל שיטה לפי שיטתו, וכן הוא הדין שהתקיעה בתשר"ת צ"ל ארוך כמו השברים והתרועה, אבל מזה שכותב "ושיעור תרועה האמורה בתורה כג’ יבבות" (שפירושו הוא טרומיטין) משמע שמדבר רק בתרועה בלשוננו (ולא האמורה בתורה) דהיינו טרומיטין, ולא שברים?

לא, הוא מדבר "תרועה" של תורה, ופירוש יבבות - כוחות, וכל אחת מהשיטות יבאר את הכוחות לשיטתו, תרועה - ג’ יללות, שברים - ג’ יבבות, שברים תרועה - ג’ יבבות וג’ יללות, שכן התרועה האמורה מדברת על שברים ותרועה בזה אחר זה, וממילא ג’ יבבות, כוללות ג’ יבבות ויללות, דהיינו שיבבה פירושה, היא יבבה ויללה.

בריש סי’ פט כתב הרב: אנשי וכו’ תפלות של יח ברכות שהתפללו האבות ע"כ. בודאי אין כוונתו שהאבות התפללו הנוסח שלנו, וא"כ למה לא כתב: שלשה תפלות שהתפללו האבות, ותקנו יח ברכות וכו’.

שאלה נוספת: בהמשך מבאר הרב את סיבת תקנת תפלת ולמלשינים, וכי לא הי’ יותר נכון לכתוב ד"ז להלן בסי’ קיח, וכאן רק לכתוב: שר"ג תיקן עוד ברכה מהטעם שיבואר להלן.

שאלה נוספת: מהו שיעור עה"ש לפי הרב הלכה למעשה, כי הגר"ח נאה כתב בס’ שיעורי ציון להחמיר 120 דקות לפני הנץ, ולא כתב מהו השיעור לקולא.

א) כך יש לקרוא את ההלכה: "אנשי כנה"ג תקנו להתפל בכל יום שלשה תפלות - של י"ח ברכות - שהתפללו האבות, כלומר "שהתפללו האבות" מוסב על "שלושה תפלות", ו"של י"ח ברכות" מוסב על תקנת אנשי כנה"ג.
ב) לא, שהרי התחיל שאנשי כנה"ג תקנו י"ח ברכות, ואם מיד מתעוררת השאלה מי תקן ולמה תקן ברכה נוספת שלא תקנו אנשי כנה"ג, וממילא חייב להסביר טעם זה כאן בסעיף זה.
ג) יש שלוש שיטות בדעת אדה"ז בענין זמן עלות השחר, לדעת הרא"ח נאה השיעור 120 דקות הן לקולא והן לחומרא. אך שיעור זה תמוה מאד כפי שכתבו הרבה מהמבינים בדבר, ולכן לענ"ד וכן דעת כמה מבינים בדבר סוברים שהזמן הוא 96 דקות לפני נץ החמה בימים השוים בארץ ישראל, ושיעור זה הן לקולא והן לחומרא.

א. פשיטא שגם אני פרשתי כך לעצמי, אבל על זה הי’ קשה לי למה לא לכתוב בצורה ברורה כדרכו בקודש של הרב בכ"מ: אנשי כנה"ג תקנו להתפלל ג’ תפלות שהתפללו האבות, ובהם י"ח ברכות וכו’.

ב. שאלתי היתה על האריכות ולא על עצם ההסבר.

ג. הגר"ח נאה כותב בהדיא שדבריו הם רק לחומרא. והאם ידוע דעת רבני חב"ד במשך הדורות על כך?

הנ"ל נכתב ע"י בן טובים ולא ע"י אורח.

א-ב) לא ברור לי מה קשה לך באריכות לשון אדה"ז בסעיף ההוא (יותר ממקומות אחרים בשלחנו), זהו סגנונו כידוע ליודעים, שמבאר באריכות יחסית בתחילת כל הלכה כללית את שורש ההלכה והתפתחותה במהלך הדורות.

בענין עלות השחר, אין לרבני חב"ד עמדה הלכתית מקובלת על כולם בזה, ואף הרבי לא הביע דעתו בזה כששאלו אותו. ואת דעתי כבר כתבתי לך לעיל. ויותר אין לי מה להוסיף.

בתניא אגרת הקודש סימן כט כותב אדה"ז "וכן להבין מארז"ל בפי"א דמנחות אפי’ לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו’ יצא י"ח ולמה אינו יוצא י"ח בשאר ד"ת" לכאו’ יש פה חידוש גדול לדינא שלא יוצאים ידי חובת קביעת עיתים לתודה בלימוד גמ’ וכדו’ רק בלימוד הלכה וקשה שבהל’ ת"ת לא נזכר דבר זה ולא שמענו שמקפידים על זה אפי’ באנ"ש ועוד שהרי בדיעבד יוצאים גם בק"ש וכל הדין של פרק אחד שחרית זה רק לכתחילה וודאי שק"ש זה לא הלכות אז איך יוצאים.

תודה רבה

כל הל’ ת"ת לאדה"ז מדבר על כך שצריכים ללמוד כל הלכות התורה, וגם את הגמרא שלומדים צריך ללמוד אליבא דהלכתא. אלא שכיום אין המצב בישיבות כך, ולומדים על דרך הפלפול, ואין אני רוצה להכנס לענין זה כאן. אבל מכאן יש ללמוד שצריך ללמוד הלכות התורה דוקא, וכיום בלימוד פרקי הלכות ברמב"ם מקיימים פרט זה, אבל כמובן שצריך ללמוד גם הלכות למעשה, לכן צריך ללמוד בכל יום הלכות משו"ע אדה"ז. ומה ששאלת ממה שמקיימים מצות ת"ת ע"י קריאת שמע, כמובן שמדובר רק בשעת הדחק ביותר, ואין מכך להביא ראיה לענין לכתחילה.

עיקר השאלה שלי היא שרואים בתניא שצריך פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית וע"ז אומר אדה"ז שזה דווקא הלכה.
יוצא שמי שלמד בערב מקרא או אגדות שמיוסד על הפסוקים שזה גם כתוב בהל’ ת"ת שצריך ללמוד לא קיים קביעת עיתים לתורה בלילה.
וע"ז שאלתי שלא שמעתי מי שיקפיד על זה.
גם באו"ח קנה כותב אדה"ז שאם רוצה לפרוע את לימודו בלילה שילמד הלכה אחת ’’או פסוק אחד’’ ונראה שיוצא בזה חובת קביעת עיתים של היום כיון שבלילה ילמד גם הלכות.

תודה

יש לחלק בין קביעות עתים ביום ובלילה באופן קבוע, שזה צריך להיות בעיקר בעניני הלכה, לבין קביעות עתים לאדם אנוס באופן חד פעמי, שאת זה ניתן לעשות בשעת הדחק בלימוד פסוק אחד בלבד, ומה שכתוב בתניא מדבר על קביעות עתים באופן כללי שזה חייב להיות בהלכות התורה, וכך גם נפסק בהל’ ת"ת וגם בסי’ קנה ס"א.

כפי שמתבאר בהל’ ת"ת פ"ג ס"ד הדין של פרק אחד שחרית זה בשעת הדחק וע"ז הוא אומר בתניא שהפי’ של פרק אחד שחרית זה הלכה (ורק בשעת הדחק גדול שא"א בעניין אחר אפשר לסמוך על ק"ש) ובסי’ קנה נראה שאין כ"כ הבדל בין הלכה אחת לפסוק אחד.

אין צורך לעשות מחלוקת בין הל’ ת"ת לסי’ קנה, ואפשר לומר שגם בסי’ קנה מדובר כשאי אפשר לו ללמוד דבר הלכה אזי ילמד לפחות איזה פסוק.

שמעתי שיש שאומרים שאין לברך על טבק לשיטת אדמוה"ז -נכון הדבר?

לא מברכים על טבק לכל הדעות, כיון שריח הטבק אינו טבעי אלא מתרכובת כימית, כידוע אופן עשיית הטבק.

לא הבנתי את התשובה.

הרי הפוסקים כתבו (אשל אברהם ועוד) שטבק זהו בגדר "ריח שאין בו עיקר" וא"כ חזרנו לדין שכתב אדמו"ר הזקן שמעיקר הדין אין לברך עליו אבל ראוי לחשוש לדעה ששכן צריך לברך וא"כ אין להריח אותו ללא ברכה (ונראה שעדף לברך על בשמים ולפטור את הטבק)

מהיכן נלקח שזה מוסכם לכל הדעות שאין לברך על טבק?!.

הטבק בימינו זה לא כמו הטבק שמדבר עליו האשל אברהם, כי כיום כפי שכתבתי הכל נעשה מתרכובת כימית, שאין עליו גדר של ריח, וכמו שלא מברכים על בוסם, כך אין לברך על טבק, ומותר להריחו אף ללא ברכה. ומה שכתבתי "לדברי הכל", כן כתב גם הפסקי תשובות בסי’ רטז סקי"א, עיין שם.

ייש"כ ותודה רבה!

1)במבצעים האם תוקעים עם הפסק בין השברים ותרועה או לא, ולכאורה לפי המבואר בסעיף ט’ נראה שיתקע בלי הפסק, אבל ראיתי בספר מבצעים כהלכתה שכתב שיתקע עם הפסק?
2) בסעיף י"ט כתוב "ואפילו במקום שתוקעין כל השלשים קולות בתקיעות במעומד", האם יש מנהג אחר בזה, הרי בסימן תקצ"ב ס"ה יש רק שינוי מנהגים בסדר התקיעות?

כוונתי לסימן תק"צ

1) לפי המבואר בסי’ תקצ ס"ט התקיעות שמברכים עליהם צריכים לעשות השברים והתרועה שבסדר תשר"ת בלי הפסק נשימה ביניהם. 2) רק לפי שני המנהגים שבס"ה תוקעים שלושים קולות במעומד, אבל לפי שאר המנהגים שבסעי’ ג-ד תוקעים פחות משלושים קולות.

ראיתי את הקיצורים של הלכות שבת ערוכים בטוב טעם המופיעים באתר. רציתי להגיד לרב יישר כח רב ותודה רבה.
האם זה הולך לצאת לאור בספר? ומתי?
האם אפשר להדפיסם בכמה עותקים לאברכי הכולל כי אנו לומדים עכשיו הלכות שבת?
תודה

מבחינתי אין בעיה, רק שתדע שאין זו מהדורא סופית, ויש סימנים שיעברו הרבה שינויים. ובהתאם לכך יש להתייחס לזה.

רציתי לשאול את כבוד הרב,
האם מותר לטלטל בשבת דולר של הרבי?

בתודה מראש

אין שום סיבה שיהיה מותר. זה לא קמיע לצורך רפואה. זה ענין סגולי בלבד.

שלום רב!
סי’ רס"א קו"א סק"א משמע שכל שהותר בבין השמשות הותר בשבת בכבוד הבריות. האם ניתן ללמוד את זה גם לאמירה למלאכה דאורייתא,שכמו שהותר בבין השמשות ?
תודה מראש על התשובה

להעיר שאנציקלופדיה תלמודית לא מגיע למסקנה מקובלת בהנ"ל

לא מצאנו (בשו"ע אדה"ז) שיהיה מותר לומר לנכרי לעשות איסור מלאכה של תורה משום כבוד הבריות, ואם כן לכאורה שאלתך טובה, ויתרה מזו בסי’ שמ ס"ב כותב שאיסור אמירה לנכרי קל יותר מאיסור שבות בידים, ובכל זאת לא מצאנו היתר כזה. וראה שו"ע אדה"ז סי’ שיב ס"ו.

יישר כח!
שיא, ב: כבוד הבריות דוחה מל"ת שהיא לא תסור, והן איסורים מד"ס.
יג ה-ו-ז גנאי גדול או קטן.

שיב ו הרי זה מחזי כתולש וחמור מסתם מראית העין (שלמהדו"ב הוא האמירה).
מה שנראה נכון לכעת זה לא למחות ביד המקילין כבסימן רעו ח.
בסימן תמד טז משמע דוקא בשב ואל תעשה הוא שהותר .

רק הערה אחת, אמירה לנכרי אינה אסורה משום מראית העין אלא משום שליחות, גם לפי המהדו"ב.

תודה על הערה. באמת התבלבלתי בין מראית העין ומחזי כשליחות

ובזה גופא יש "מיחזי כשליחות" ויש "שליחות ממש" (מדרבנן), כידוע.

לפעמים אני נוהג להתפלל במניין מיוחד שרובו ספרדים (וכך גם נוסח התפילה) אך הספר תורה שבו הוא אשכנזי.
המשמעות היא שכאשר מסיימים לקרוא בתורה, גוללים את הספר, ומניחים אותו על התיבה (ולא שהגולל מחזיק אותו עד להחזרתו כפי שאנחנו נוהגים) ללא שמישהו מחזיק בו, רק השליח ציבור עומד לידו וקורא ״אשרי״ ו״ובא לציון״ ... האם במקרה כזה עליי לקיים ׳במקום שאין אנשים השתדל להיות איש׳ ולהחזיק את הספר תורה עד להחזרתו ?

השאלה היא איזה בית כנסת זהב, אם זה בית כנסת אשכנזי אז אתה יכול להחזיק את הספר תורה, ואם זה בית כנסת ספרדי, אין לך להתערב במנהגם.

המניין הוא לא בביה״כ עם זהות ייחודית.
המניין הוא במשרד עסקים . אין ביה״כ במקום ובימים שיש קריאת התורה מביאים ספר תורה במיוחד מביה״כ סמוך ומניחים אותו בתוך ארון ייחודי שייצרו לו בתוך המשרד.
מה עליי לעשות במקרה כזה (רוב המתפללים ספרדיים) ?

לנהוג כמנהג הרוב.

שלום וברכה כבוד הרב, אני מעדות המזרח,אני מתפלל בבית כנסת של אשכנזים ,האם אני יכול לקבל עליית לתורה?

מותר לספרדי לעלות בספר תורה אשכנזי וכן להיפך.

האם כלי שמגישים עליו לחם, טעון טבילה (מזכוכית, כפי שניתן לראות בתמונה מהצורפת) ?

אם הלחם מונח עליו ישירות טעון טבילה.

בזמן שטבלתי את הכלי לא הצלחתי לגרד את המדבקה לגמרי (כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת) , ולכן נשאר עליו קצת דבק, האם צריך טבילה שוב ?

אם הדבק מפריע לך, אז צריך לגרד את הדבק ולהטביל שוב, ואם לא מפריע ניתן להקל.

בשו"ע הרב סי’ שיד סי"ח השמיט אדה"ז המפורש בגמ’ ובשו"ע בהיתר התרת החבל שקושר החותל (כן הקשה בקצוה"ש), האם ניתן לומר, שזה כיון שדין זה תלוי בדיני קשירה בסי’ שי"ז שנתבאר שם שיש להחמיר בכזה קשר?

בקונטרס השלחן מגיה: מותר להתיר הקשר ולהפקיע החבל. וכן מוכח גם ממה שאדה"ז מציין לסי"ז ושם כותב במפורש: "ואין צריך לומר שמותר להתיר הקשר, שהרי אינו קשר של קיימא וכו’", ואם כן הוא הדין גם כאן.

אך עפ"ז עדיין יוקשה הרי קשר זה אינו עשוי להתירו ביומו? שהרי מניחים את הגרוגרות בחותלות כדי שיסתיים בישולם שם. ואף בעל קונטרס השולחן כאשר מביא סעיף זה באדה"ז לא הוסיף את היתר התרת הקשר.

למה לא עשוי להתירו ביומו? הרי לא הסיח דעתו מלאכלם אפילו אם לא יתבשלו, ראה סי’ שי ס"ב.