שאלות בהבנת השו’’ע

שאלות בהבנת השו’’ע

א. בסי’ ק’’א סעי’ ג’, למה ההיתר בר’’ה ויו’’כ להתפלל בקול ואין חוששים שיטרידו זא’’ז כיון שסידורים ומחזורים בידם, לא נקט גם כן בתחי’ הסי’ לגבי כל השנה, שגם בציבור מותר מהאי טעמא? ואולי מפני שבימיהם רק בימים נוראים שאין רגילין בתפילות אלו היו מתפללים מתוך הסידור.

ב. בסי’ ק’’ד סעי’ א’, מהו הלצורך אחר שבסוגריים? ואי כדפירש בהע’ י’ "ראה סוף סעיף הבא", הרי שם מדבר על דברים שבגללם מותר להפסיק גם באמצע י’’ח משא’’כ בסוף סעי’ א’ מדבר רק בתחנונים שאחר התפילה?

ג.בסי’ ק’’ד ס’’ד וסי’ ס’’ה סעי’ ה’. למה המתעכב באמצע ברכה מברכות ק’’ש ושהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש הברכה שטעה בה ולא לתחילת ברכות ק’’ש, והיינו הן לגבי השיהוי והן לגבי החזרה דנים כל ברכה בפ’’ע ואין אומרים שכל ברכות ק’’ש הם חטיבה אחת, משא’’כ לגבי ברכות י’’ח אמרינן שאם שהה כדי לגמור את כולה מראש לסוף צריך לחזור לראש התפילה והיינו שכל הברכות הם חטיבה אחת ומאי שנא?

תשובה

א. אכן. ב. התיבות "לצורך אחר" מוסבות על הקטע שלפני כן "ובאה בהמה או קרון כנגדו וכו’". ג. ראה הטעם בסי’ סט ס"א.