שאלות בהלכה - ניתן לשאול בפורום החדש: forumharav.com

בסי’
שח (ס"ד) כותב אדה"ז: "וכל הכלים שהם עומדים לסחורה, והוא מקפיד
עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש, אע"פ שאינם כלים היקרים ביותר – ואין צריך
לומר כלים היקרים ביותר, אע"פ שאינן לסחורה, אלא שמלאכתם לאיסור, ומקפיד
עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם – אסור לטלטלו בשבת..."

ולא
הבנתי אם כוונת רבנו בכך שנוקט שאסור להשתמש בכלים היקרים ביותר "שמלאכתם
לאיסור" וגם "מקפיד עליהם", ר"ל שבכל מקרה זקוקים לשתי
התנאים (גם "מלאכתם לאיסור" וגם "מקפיד עליהם") בכדי לעשותם
מוקצה מח"כ?

שאז
אינו מובן: מדוע באמת יש צורך בתנאי נוסף זה, ולא די בכך ש"מקפיד
עליהם" (אפילו אם אינם כלים "שמלאכתם לאיסור") לעשותם "מוקצה
מחמת חסרון כיס" – מה גרע מכלים שהם לסחורה, שאפילו אם הם כלים "שמלאכתם
להיתר", מכיוון ש"מקפיד עליהם" אסור להשתמש בהם?

או
שמא כוונתו רק להביא את המקרה המצוי יותר (והמחודש יותר), שהרי בדרך כלל גם
בכלים היקרים ביותר ש"מלאכתם להיתר" (ואינן לסחורה), הרי שאם יהיה לו
צורך בהם – סביר להניח שהוא אכן ישתמש בהם, שהרי על-אף שהם "יקרים" הם נועדו
עבור מלאכה זו.

משא"כ,
אלו "שמלאכתם לאיסור", שבכל מקרה אי-אפשר להשתמש בהם עבור השימוש המקורי
והעיקרי שעבורו הם נועדו, אלא אך ורק לצורך מלאכה אחרת (המותרת בשבת),
הרי שאז הוא יותר "מקפיד עליהם" שלא להשתמש בכלים היקרים ביותר הללו.

שעפ"ז
אפשר לומר שכ"ה גם ביחס לכלים היקרים ביותר ש"מקפיד עליהם" שלא
להשתמש בהם אפילו למלאכה העיקרית לשמה הם נועדו – שאז פשיטא שיהיה אסור
להשתמש בהם.

הפירוש כמו שכתבת באפשרות הראשונה, ולגבי שאלתך - ראה תהלה לדוד סי’ שח סק"א.

ב"ה

 

 

שלום רב לרב. 

 

האם לדעת אדמוה"ז למעשה גדר של עירוב שיש בו פרצה פחותה מעשר אמות, הגדר בסדר? היינו כשעומד מרובה על הפרוץ. 

 

יישר כח,

יהושע  

אם הפירצה היא פחות מעשר אמות מה בכלל השאלה?

כך הבנתי מסעיף לב בסימן שסג - והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג וחבל זה אינו משום קורה שהרי אין בו רוחב טפח אלא הוא משום צורת פתח שדיה אפילו בגמי כמ"ש בסי’ שס"ב ואף שא"צ צורת פתח בפחות מעשר אעפ"כ נהגו בצורת פתח כדי להתיר גם במבואות המפולשים שצריכים צורת פתח כמ"ש בסי’ שס"ד.

עדיין לא הבנתי שאלתך.

 

כ"ה מנהג חב"ד. הרבי אף הזכיר מנהג זה באחת השיחות, ואיני זוכר מקומו כעת. הטעם למנהג זה לא ידוע. ניתן לתת כמה השערות, ואכ"מ. 

וכמו כל ענייני קידוש הנלמדים בגמרא ערבי פסחים מליל הסדר.

 המעיין בשו"ע אדה"ז סי’ תע"ב יראה שאדה"ז מחלק בפירוש בין ליל הסדר לקידוש, ואומר שדוקא בליל הסדר בעי רוב כוס (או כולו) אבל בקידוש סגי במלא לוגמיו. וגם הרבי בהגדה שלו, מונה את החילוקים שבין הד’ כוסות לשאר כוס של ברכה, ואחד מהחילוקים הוא שבד’ כוסות צריך רוב כוס או כולו. 

 

ולכן שאלתי האם יש ענין בכל זאת לשתות רוב כוס בקידוש, והרי להדיא באדה"ז ובדברי הרבי שאינו דומה לליל הסדר. 

ברור שעל פי הלכה די בקידוש לשתות רוב רביעית, אבל בחב"ד המנהג הוא לשתות רוב כוס, ומנהג זה הזכיר הרבי בדרך אגב בהתוועדות פרשת שמיני תשכ"ג.

• רציתי לדעת האם יש התייחסות מאדמו"ז לענין שומן  בשרי בתבשיל (חלבי) האם בטל בשישים , כך היא דעת הט"ז ביורה דעה סימן צח, או שזה מליתא דעבידי לטעמה?

תודה

ראה שו"ע אדה"ז סי’ תקיג קו"א ד’ שמחלק בין שומן שנפל מאליו שזה בטל, כמו שכתב הט"ז, לבין שומן שנתן בכוונה בשביל להטעים התבשיל שזה אינו בטל.

האם מברכים "שהכל" על מנה אחרונה בסעודה שנטלו ידיים, ואכלו לחם?

צריך לברך.

מה דין צירוף "לרביעית" לעניין ברכה אחרונה "יין ומים" ורק ע"י צירופם לא ביחד אלא שתייתם אחד אחרי השני . מה יברך בברכה אחרונה ? 

אם שתה את שניהם תוך כדי שיעור אכילת פרס (4 דקות) יברך "בורא נפשות".

.בסימן קצ
סעיף ו’ כותב שו"ע הרב, לגבי כוס של ברכה, ש’טוב לשתות רביעית לצאת מידי
ספק ברכה אחרונה’, ובפשטות כן הדין גם בהבדלה מאותה סיבה. (וכ"כ המ"ב בפירוש
לגבי הבדלה בסי’ רצ"ו סק"ו). ובסעיף ד’ כותב עוד, שסגי במלא לוגמיו,
ובדיעבד אפילו שתה פחות מכך א"צ לחזור דספק ברכות להקל. רואים עכ"פ שוודאי
א"צ יותר מרביעית.

אך
בסי’ רצ"ו ס"ו כותב: "אין צריך להטעים מכוס של הבדלה להשומעים כמו
שצריך בכוס של קידוש, אלא המבדיל רגיל לשתות כולו". שאלתי היא: האם הכוונה
שישנו מנהג בהבדלה לשתות את כל הכוס (חוץ מהמעט שצריך בשביל לכבות הנר) או שכוונת
המילים ’המבדיל רגיל לשתות כולו’ היא, שבהבדלה בשונה משאר ’כוס של ברכה’ לא צריך
להטעים לשומעים, (והכונה ב’כולו’ היא, שרק הוא שותו), אבל בנוגע לכמות השתיה,
א"צ יותר מרביעית.

הפשט הוא גם וגם, כלומר, גם שהמבדיל צריך לשתות רביעית, וגם שרק הוא שותה ולא אחרים, וממילא אין מקום להשאיר יין בכוס בשביל שתיית אחרים.

אמנם צריך לשתות רביעית, אבל אם בכוס יש כמה רביעיות, האם צריך לנהוג לשתות את כולה, וכלשון שו"ע הרב ’המבדיל רגיל לשתות כולו’, או שסגי ברביעית ?

מהלשון "המבדיל רגיל" ולא "המבדיל צריך" משמע שלא מדובר רק על רביעית, כמו שכתב המשנ"ב, כי אז היה לו לומר "צריך", אלא אף יותר מרביעית, ואין להשאיר בכוס אלא בשביל כיבוי הנר. כלומר אין זה חובה לשתות יותר מרביעית, אלא כ"ה המנהג והרגילות. והטעם בפשטות הוא, כדי שלא לחלק בין כוס שמחזיק רביעית אחת או שתי רביעיות. ועד"ז ראינו גבי ד’ כוסות, שהמנהג הוא לשתות כולו אף שמן הדין מספיק רוב רביעית או רביעית.

מדיוקו של כת"ר אפשר ללמוד שאין זה חובה אלא רגילות, אבל אולי כוונת הדברים שהרגילות היא, שלא להטעים לאחרים, ולכן שותה הוא בלבד,  ומה שכתב ’את כולו’ פירושו: שאינו צריך להעביר לאחרים, אבל לא שצריך לשתות את כולו ?

נ.ב.

לכאורה דין ד’ כוסות אינו ראיה לנדון דידן, דשם יש חיוב לשתות ’כוס’ (כמבואר בשו"ע הרב סי’ תע"ב סי"ט, ששונה דין ד’ כוסות מקידוש לפי דיעה הראשונה, ורק לפי דיעה השניה שמביא שם, מספיק לשתות רביעית) ולכן צריך לשתות ’רוב כוס’ דרובו ככולו, ולכתחילה כל הכוס. משא"כ בהבדלה צריך לשתות ’יין’ והשיעור הוא מלא לוגמיו. (ורביעית היא רק מצד ספק ברכה אחרונה).

כולו פירושו כל הכוס, ואם כדבריך היה לו לומר "לבדו".

סי ק’’צ סעי’ ה

 

מה דעת אדה’’ז האם יש להוסיף  יין לכוס המברך לפני שתיית המסובין?

קצוה’’ש סי’ מ’’ו ס’’ק ל’’א

בציונים בשו’’ע מציין למנהג חב’’ד  – כפר חב’’ד 935 עמ 68 , 937 עמ 72

 ואינו תחת ידי 

בשו"ע אדמו"ר הזקן ס’ קצ ס"ה, מביא שלוש אפשרויות כדי שהשומעים ישתו מכוס שאינו פגום, ואחת מהן להוסיף יין, וכך נוהגים רבים, וכך גם מומלץ לנהוג, כמ"ש הבדי השלחן.

אבל גם כשמוסיפין יין וכל אחד שותה מהכוס הרי אחר ששתה השני הרי הוא פגום?

המקדש יחלק מכוסו לכל אחד בכוסות שבידם.

שלום לרב

 

בשעת הדחק אפר לקדש על כוס חד פעמית

לא מצאתי בספרים את ההנהגה להכניס כוס בתוך כוס ואז לקדש

אשמח אם הרב ירחיב בנושא

 

אין לי תשובה ברורה בזה בדעת אדמו"ר הזקן, ולכן אין בכוונתי לענות על השאלה. וראה פסקי תשובות סי’ רע"א.

רציתי לדעת מה דינה של הפלטה האם היא נחשב כאש גלוי’ וחלים עלי’ כל התנאים או שלא ויהי’ מותר בחזרה וכמו שלמד ר’ משה פיינשטיין

מותר להחזיר על הפלטה (כל תבשיל לח שהוא חם קצת, וכן תבשיל יבש לגמרי אף שהוא קר [אם הוא ישאר יבש גם לאחרי החימום]) בלי תנאי חזרה, משום שאין בו חשש של שמא יחתה וגם לא נראה כמבשל, שהרי אין דרך לבשל עליו.

ישנה כידוע מחלוקת בשאלה זו. והגר"ש וואזנר (שיח תורה גליון ב’) והגרש"ז אויירבאך (תיקונים ומילואים לשש"כ הערה עא) מסיים שטוב להחמיר. וכך מסקנת הרב פרקש בספרו שבת כהלכה פ"י סי"ד. אכן בקיצור הלכות משו"ע אדה"ז במילואים מדייקים בדעת אדה"ז שמותר. האם כת"ר מתכוון לדיוקים אלו?

אכן כן. ויתרה מזו סברא היא, כל מקום שאין דרך לבשל עליו אין אומרים בו "מיחזי כמבשל".

אם מצד הסברא, כבר כתב הגר"ש וואזנר (מובא בשיח תורה גליון ב’, ובקובץ מבית לוי ח"ו עמ’ לא) וכן בשו"ת אז נדברו ח"ב סי’ כב. ובשמירת שבת כהלכתה פ"א סעי’ כה. שגם דבר שהדרך לחמם עליו בימי חול, סגי להחשב מחזי כמבשל.

ובמכתב של הגרש"ז אוייערבאך המופיע בספר מאור השבת ח"א מכתב ט, ובחלק ב’ מכתב כג כותב הרב אוייערבאך שנוהגים להחמיר, והספרדים מקילים. ובתשובות והנהגות ח"א סי’ רז מקל רק בשעת הדחק. 

אך אם דעת כת"ר שברור שלדעת שו"ע הרב אפשר להקל בזה, כמו שדייק בספרו קיצור הלכות שבת. אין אחר המלך כלום. (אך האם בדיוקם הנ"ל מוכח גם שאינו חושש ממקום שהדרך לחמם שם בלבד ? וכסברה הנ"ל של הגר"ש ווזנר, האז נדברו, ושש"כ)

בשו"ע הרב לא מופיע הלשון לחמם אלא "לבשל". והרי מתיר שם להניח תבשיל על גבי תנור בית החורף ללא תנאי חזרה, אף שבפשטות כל השבוע ניתן להניח שם תבשיל לחימום.

גם בשו"ע כתוב רק ’מחזי כמבשל’ ולא ’מחמם’ ובכל זאת הבינו כו"כ מגדולי הפוסקים (כנ"ל) שאין הבדל, כי כל חימום ליסל"ד כבר נחשב בישול. וכל דבר שהדרך להניח מאכל בשביל לחמם ליסל"ד נחשב כדרך לבשל.

(ומה שהוכיח מדין המעזיבה, הרי גם הפוסקים הנ"ל מכירים דין המעזיבה, ובכל זאת כתבו מה שכתבו, ואולי סוברים שמעזיבה שאני כיון שאינו מקום המיועד לחימום מאכל ודומה להנחה ע"ג כיסוי הקדירה, אבל פלטה חשמלית מיועדת להנחת מאכלים עליה).

הערה צדדית: לפי חומרתו הגדולה של שו"ע הרב בסידור, שכל דבר שנימוח קצת (וכדוגמת עוף, שיוצא ממנו קצת ’מוהל’, כלשונו שם) נקרא דבר לח, יש מקום להוסיף בתשובתו של הרב, שכמעט ואין מאכל יבש צונן שמותר להניח בשבת אם יגיע לחום של יד סולדת בו (חוץ מלחם, אורז, וכיו"ב). 

בכבוד רב, ויישר כח גדול

ראה מהד"ב לסי’ רנט בסופו שהחשש הוא: "דמיחזי כמבשל בתחילה ולא נתבשל כל צרכו".