פרק אחד שחרית

פרק אחד שחרית

בתניא אגרת הקודש סימן כט כותב אדה"ז "וכן להבין מארז"ל בפי"א דמנחות אפי’ לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו’ יצא י"ח ולמה אינו יוצא י"ח בשאר ד"ת" לכאו’ יש פה חידוש גדול לדינא שלא יוצאים ידי חובת קביעת עיתים לתודה בלימוד גמ’ וכדו’ רק בלימוד הלכה וקשה שבהל’ ת"ת לא נזכר דבר זה ולא שמענו שמקפידים על זה אפי’ באנ"ש ועוד שהרי בדיעבד יוצאים גם בק"ש וכל הדין של פרק אחד שחרית זה רק לכתחילה וודאי שק"ש זה לא הלכות אז איך יוצאים.

תודה רבה

תשובה

כל הל’ ת"ת לאדה"ז מדבר על כך שצריכים ללמוד כל הלכות התורה, וגם את הגמרא שלומדים צריך ללמוד אליבא דהלכתא. אלא שכיום אין המצב בישיבות כך, ולומדים על דרך הפלפול, ואין אני רוצה להכנס לענין זה כאן. אבל מכאן יש ללמוד שצריך ללמוד הלכות התורה דוקא, וכיום בלימוד פרקי הלכות ברמב"ם מקיימים פרט זה, אבל כמובן שצריך ללמוד גם הלכות למעשה, לכן צריך ללמוד בכל יום הלכות משו"ע אדה"ז. ומה ששאלת ממה שמקיימים מצות ת"ת ע"י קריאת שמע, כמובן שמדובר רק בשעת הדחק ביותר, ואין מכך להביא ראיה לענין לכתחילה.

עיקר השאלה שלי היא שרואים בתניא שצריך פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית וע"ז אומר אדה"ז שזה דווקא הלכה. יוצא שמי שלמד בערב מקרא או אגדות שמיוסד על הפסוקים שזה גם כתוב בהל’ ת"ת שצריך ללמוד לא קיים קביעת עיתים לתורה בלילה. וע"ז שאלתי שלא שמעתי מי שיקפיד על זה. גם באו"ח קנה כותב אדה"ז שאם רוצה לפרוע את לימודו בלילה שילמד הלכה אחת ’’או פסוק אחד’’ ונראה שיוצא בזה חובת קביעת עיתים של היום כיון שבלילה ילמד גם הלכות. תודה

תשובה

יש לחלק בין קביעות עתים ביום ובלילה באופן קבוע, שזה צריך להיות בעיקר בעניני הלכה, לבין קביעות עתים לאדם אנוס באופן חד פעמי, שאת זה ניתן לעשות בשעת הדחק בלימוד פסוק אחד בלבד, ומה שכתוב בתניא מדבר על קביעות עתים באופן כללי שזה חייב להיות בהלכות התורה, וכך גם נפסק בהל’ ת"ת וגם בסי’ קנה ס"א.

כפי שמתבאר בהל’ ת"ת פ"ג ס"ד הדין של פרק אחד שחרית זה בשעת הדחק וע"ז הוא אומר בתניא שהפי’ של פרק אחד שחרית זה הלכה (ורק בשעת הדחק גדול שא"א בעניין אחר אפשר לסמוך על ק"ש) ובסי’ קנה נראה שאין כ"כ הבדל בין הלכה אחת לפסוק אחד.

תשובה

אין צורך לעשות מחלוקת בין הל’ ת"ת לסי’ קנה, ואפשר לומר שגם בסי’ קנה מדובר כשאי אפשר לו ללמוד דבר הלכה אזי ילמד לפחות איזה פסוק.