ברכות הנהנין

ברכות הנהנין

א) פ’י"א סעי’ ב’:וכן על ריח השמן משבולת נרד כו’ הנה השמן עצמו אינומין עץ אלא הוא (כעין) פרי המגיע מן העץ, ואעפ"כ מברך עצי בשמים, א"כ לכאו’ כן הוא בכל הפירות (שאינם עומדים לאכילה כמו אתרוג שכתב כת"ר בהערה כ"א שמברך מיני בשמיםולכאוה צריך לברך בורא עצי בשמים? וגם צ"ע בדין אתרוג לפי מש"כ כת"ר, דהיום דין האתרוג הוא כמו דין ההדס בחג הסוכות?
ובכלל צ"ע אם אתרוג עומד לאכילה או להריח בהעולם (לא אצל יהודים)
ב) מה גדר של דבר של ריח האם יכול לברך על עץ שיש לזה (לאנשים מיוחדים) ריח טוב, או רק דברים מיוחדים?
ג) מה שהביא כבודו בהערה לז, הוא רק במוצ"ש?
ד)סעי’ יב אינו מבואר לי הגדר של פרי המתחרש משנה לשנה או פעמיים, הרי כל פרי גדל רק בחלק מהשנה, חוץ מהאתרוג? ובסעיף טו כתב שצ"ל אין כיוצא בו בהעולם, ולכאו’ היום זה שונה. ואם יכול כת"ר לבאר איך נוהגין בזה היום, תודה מראש.
ד) שם יברך תחילה שהחיינו כו’, 1. הציון להבדה"ש הוא לכאו’ טה"ד וצ"ל ס"ק ה’ 2.הטעם שכתב כת"ר (דא"ג, נר’ מהציון כאילו שכל מה שכתוב בהקטע הוא מהקצות, ואולי יש לתקן זה) אינו מובן לי זה שהגיע הזמן ליהנות הוא כשנהנה בפועל, ויש לומר דאדרבה שהרי אסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה, א"כ הזמן להינות מהאכילה הוא רק אחרי ברכת הפרי (משא"כ הנאה של ראי’, שכבר נהנה, אלא שזה כבר הטעם של הפרמ"ג).
והחליוק בין זה למצות ג"כ לא הבנתי, והמציוןלס’ תרמג אנני רואה בזה דבר. ואבקש מכבודו לבאר זה.
ה) סעי’ יד הביא דוגמאות של פירות בארי"ן ותפוח שביער, והעיר כת"ר שלעיל בפ"ו כתב אדה"ז שהם שהכל. ולכאו’ ע"כ אין מברכים שהחיינו על פרי שברכתו שהכל (מצד גריעותו) מכ"ש ממש"כ בס’ יג שצ"ל ראויים לברכה (העץ, כמ"ש בההערה), וכ"ש פרי שלא יגדל להיות ברכתו העץ. (וכן מוכח מהקצות בס"ק ד’).

תשובה

לצערי אין הזמ"ג לענות על שאלותיך שחלקם דורשים עיון, ולכן אסתפק לענות בכמה שאלות ובקצרה, ולהבא נא להשתדל לשאול בקצרה. ג) כן. ד) צודק. בסי’ תרמג ס"א כתוב שברכת שהחיינו היא רק אחרי שמתחייב במצוה. ה) צ"ע בזה שהרי אדה"ז הזכיר במפורש את ה"בארין", דהיינו שמברכים עליו שהחיינו.