ברכות הנהנין

ברכות הנהנין

א) פ"ט סע’ ה וי"א כתוב בהערה ש"ממין הראשון" הכונה "ממש", ופסק "וסבלה"ק", ובהערה דבשלא מאותו המין ולא כלה אין לחזור ולברך. ולמה אין צריך לחזור ולברך אפי’ באותו מין ממש וגם כלה הראשון? שגם בזה מיקל דיעה הראשונה.
ב)וממשיך אדמה"ז טוב ליזהר להיות דעתו וכו’ האם אפשר לומר, שאם רגיל לשתות אחרי האכילה, אלא שאינו לפניו, וגם לא חשב ע"ז בשעה שבירך - שזה נחשב דעתו עליו? ולאידך, אם חשב שברכתו יפטור הכל, והביאו לפניו דבר שאינו רגיל לאכול כלל, האם זה יחשב שהי’ דעתו על זה?
ג) בסעיף יב, אפי’ דרך חלון, וכתב בקצה"ש (ולא העתיקו זה בההערות ?)דהיינו שצ"ל סמוך להדלת כו’, ולכאורה יוצא לפי דבריו חידוש שאם הולך ךמקום אחר צ"ל שיכול לראות מקומו כל זמן ההליכה, ואינו מועיל זה שבסוף יכול לראות מקומו הראשון?
ד)שם, מה יהי’ הדין אם הולך מבית לעלי’? ואם יהי’ בזה חילוק אם העלי’ הוא שלו או לא?
ה) בהערה צא, שאפ’ אם רואה ,אינו מועיל מבית לעלי’ וסיים בצ"ע. ולכוארה אפשר להביא ראי’ מסוף הסימן שבאילן לאילן, שדינו כמו בית לבית, מועיל ראי’?
ו) סעיף יז, האם יועיל דעתו כשיברך מזונות ללכת לכתחילה למקום אחר, או בכלל האיסור ללכת לכתחילה למק"א, אינו שייך במזונות?

תשובה

א) נכון. ונקטתי את המקרה השני, וממילא מובן שכן במקרה הראשון. אבל נראה שהייתי צריך לפרט יותר. ב) 1) משמע שאין מועיל מה שהוא רגיל אלא מה שדעתו עליו בשעת הברכה. 2) משמע אם דעתו על מה שיביאו לו זה פוטר הכל. ג) לא הבאתי כי זהו חידוש שאין לו מקור לכאורה בדברי רבנו שקבע בפשטות שהולכים לפי מקום האכילה (ולא לפי דרך ההליכה). ד) 1) מסי’ רעג ס"ב משמע שזהו כל שכן מבית לחצר או מבית לבית. 2) ומזה מובן שהוא הדין אם העליה שייכת למישהו אחר. ה) בהערה צ"א כתבתי מבית לבית כדרך הרבים מפסקת ועל זה כתבתי צ"ע ולא סתם מבית לבית. ו) הרי מפורש בסט"ז שפת ומעין ג’ שוין בזה לענין איסור עקירה, וכיון שבסט"ו השוה מזונות לפת, אם כן הוא הדין במזונות.

ברכת הנהנין

א) בנוגע לשאלה ו. מה יהי’ הדין אם הי’ בדעתו לשנות מקומו באמצע, אבל בדיוק בזמן הברכה לא חשב על זה , אלא שזה הי’ בהתכנית שלו. ומקרה כזה רגיל הרבה, האם זה יחשב שהי’ דעתו לשנות? ולמה? ב) בנוגע לראית מקומו. האם דעתך למעשה שלא צריכים לחשוש לדעת הקצות השלחן? ג) ועוד כתב דמספיק ראית הד’ אמות של מקומו הראשון, לכאורה בהמקרה של צד אחד מהאילן להשני פשוט בגשמיות קשה לצייר אילן רחב ד’ אמות? ואולי יש לחלק דבמקום מוקף מחיצות הד’ אמות הם מקומו, אבל כשאין מוקף צריך להיות מקומו הראשון ממש.

תשובה

א) לכאורה הפשט בלשון רבנו "בשעת הברכה" הוא שלפני שמתחיל לברך הוא מכוין שהברכה תועיל גם למקום אחר שהוא הולך לשם, ואם כן צריך שזה יהיה סמוך לברכה. ב) כבר כתבתי שמדיוק לשון רבנו לא משמע כדברי הקצוה"ש. ג) אכן השאלה מאילן היא שאלה טובה, ודוחק לחלק בין מקום מוקף ללא מוקף, כי ד’ אמות של האדם הוא בכל מקום, אם כן לכאורה מוכח מכאן דלא כבדה"ש. וצ"ע. אך מאידך יש לעיין למה אינו כותב באילן "אפילו מקצת מקומו" כמו שכתב ב"מבית לבית", האם מפני שסמך על מה שכתב שם, או שבאילן צריך לראות את המקום שאוכל ממש. וצ"ע בכל הנ"ל, ואין הזמ"ג לעיין בזה כעת.