בדין האומר "שמע שמע"

בדין האומר "שמע שמע"

בסי’ עח ס"ב כתב רבינו שיכול להמתין באמצע קריאת שמע (כשיש מי רגלים) ואפילו שישהה עד לקרות את כולה ויצטרך לקרוא פעם נוספת וכו’. וכתב ע"ז כת"ר בהערות , וז"ל: "ומה שלא חוששים כאן לאיסור לקרוא ב"פ מדין האומר "שמע שמע", כדלעיל סי’ סא סי"ד [צ"ל: ס"ח], יש לומר שסמך בזה על מה שכבר כתב לעיל סי’ סג ס"ה: "וכשקורא פסוק שמע ישראל פעם שנית יקרא בלחש אם הוא בצבור, שלא יהיה נראה כמקבל ב’ רשויות". ע"כ.
ולכאורה אין צריך לזה, אלא יכול אפילו לקרוא בפעם השני’ בקול, ואעפ"כ ליתא להחשש של האומר "שמע שמע", כי בכה"ג שיש המתנה ארוכה ("כדי לגמור את כולה") בין הפעם הראשונה לשני’ יכול לומר פעמיים "שמע" בלי בעי’, כדברי רבינו לעיל (במקור האיסור - סי’ סא ס"ח): "לכתחילה אסור בכל ענין אפילו לקרות כל הפרשה ולחזור ולשנותה מ י ד ", אבל כשאי"ז "מיד", אלא יש הפסק ארוך, מותר.

תגובה

ישר כח על הדיוק הנפלא!

ה’ הוא הא-לוקים

בסימן ס"א מחלק בין לכפול ’שמע ישראל’ בנעילה שיש למנוע (אם מצד שזה מגונה או מצד ’משתקין אותו’) אבל מה שאומרים ז"פ הה"ה אין בכך כלום שהרי גם בפסוק נאמר ב’ פעמים. ולכאורה הא גופא טעמא בעי, מה ההבדל בין שמע לה’ הוא הא-לוקים? בלקו"ש חלק א’ מבאר שהכפל באמירת זו הוא מצד תשובה וכפליים לתושי’. אבל למה טעם זה אינו מצדיק לכפול גם אמירת שמע?

תשובה

מה שמופיע בפסק ה’ הוא האלקים אין צורך להסבר, כי זה עצמו מלמדנו שזה מותר, וניתן להסביר בכמה אופנים כגון שזה נכתב לחיזוק הענין. ואמנם אם בפסוק היה כתוב "שמע שמע" פעמיים היינו מתירים לומר כן, כמו שמטעם זה מתירים לומר "אמן אמן". אבל לא ניתן ללמוד מדבר אחד הנזכר בפסוק למה שלא נזכר בפסוק, כי אין מדמין בזה מילתא למילתא.