ביאור ועיון בסדר נט"י לסעודה סעיף כב

ביאור ועיון בסדר נט"י לסעודה סעיף כב

ב"ה.
בסדר נט"י לסעודה סעי’ כב כתב רבנו שאין כף וסכין מועילין אלא...שרגילין להאכל ע"י כף או סכין פעמים רבות, אבל דבר ..שאין דרכו לעולם להאכל ע"י כף או סכין, אינם מועילים לפטור מנט"י" עכ"ל.
ולכאורה קשיא רישא אסיפא, דמרישא שמעינן שאם דבר שנאכל פעמים מועטות ע"י כף או סכין - לא מועיל לו כף לפטור מנט"י. ואילו מסיפא שמעינן שרק במה שלעולם אין דרכו בכף - לא מהני כף, ומשמע שאם פעמים נאכל ע"י כף מהני הכף לפטור מנט"י.
ובאמת ראיתי בספר דובר שלום (סי’ קנח,ג) של הרב שד"ב לוין שליט"א, שמחדש שיש ג’ חלוקות לאכילה בכף, 1.תמיד ע"י כף,
2.נאכל תמיד בידיו, 3.נאכל לפעמים כך ולפעמים כך. ולומד זאת מדברי השו"ע בסי’ קנח,ג. ורוצה לפי"ז להסביר שכך גם הכוונה בסעיף דידן.
אך קשה לי קצת, שלפי"ז בסעי’ דידן כתב רבנו רק את האופן שלפעמים אוכל ביד והרבה פעמים בכף, היינו האופן האמצעי, ולזה ס"ל שמהני בכף. (והוא חידוש על המקובל בזה בין הלומדים), אבל את האופן הראשון שנאכל תמיד בכף, לא הזכיר כלל, וזה תימה שהיה לו להזכיר תחילה המקרה הפשוט ואח"כ גם החידוש, וגם מלשון אדה"ז משמע שמדבר באופן העיקרי, דהיינו שתמיד בכף. וכפי שמובא בשו"ע קנח שם. ולמה השמיט בסידור אופן זה לגמרי, לפי הסברו של הרב לוין?!

תשובה

מבלי להתייחס לחלוקה שעשה הרב לוין, הפירוש בדברי רבנו הוא פשוט מאד: ברישא הוא אומר את הכלל המתיר לאכול ע"י כף וסכין, והיינו אם רגילים לאכלו על ידי כף או סכין "פעמים רבות", הוא אינו אומר "רוב הפעמים", אלא "פעמים רבות", שזה יכול להיות גם מיעוט פעמים ביחס לאכילה ביד. ועל זה כותב בסוף דבריו "אבל דבר .. שאין דרכו לעולם להאכל ע"י כף או סכין וכו’", הוא בא למעט מה שכתב ברישא, כלומר אף לא "פעמים רבות". אבל לא ניתן לדייק מזה שאם בשעת הדחק ובמקרים חריגים אוכלים אותו ע"י כף או סכין שגם זה נקרא דרך אכילתו, כי הלשון "דרכו" משמע שזהו דבר רגיל לפחות "פעמים רבות", אבל פחות מכאן לא שייך לומר שזהו "דרכו", כי מה שעושים בשעת הדחק ובמקרים יוצאי דופן - אין זה נקרא "דרכו".

תגובה למענה

ישר כח על המענה. הסבר כבודו מתאים בהחלט ללשון רבנו בשו"ע קנח,ג בנוגע לדבר שדרכו להאכל ע"י הכף, ששם כתב את הלשון "דרכו "על (משמעות של ) דבר שעושים בדרך כלל, ובא למעט מצבים של "דרך מקרה" שהגדרת בלשונך לעיל "כמקרי שעת הדחק ויוצאי דופן". וגם בהמשך הסעיף שם לגבי דבש עב שיש בו טועמ"ל "שרגילים לפעמים לאכול ממנו ביד" שגם שם נראה הביאור שכתבתם, שגם מיעוט פעמים מהני גורם שזה כבר לא "דרכו". אבל בסידור שינה רבינו והוסיף את מילת "לעולם" ואת "פעמים רבות" שלא נזכרו הגדרות אלו בשו"ע. מה שאומר שיש כאן דיוק לשון שאם יש פעמים -אפילו חריגות -שנאכל ע"י כף, הרי זה מתיר לאכול עם הכף בלי נטילת ידים. גם כת"ר דייק בסגנון זהה בריבוי פעמים במ"מ לשו"ע, משנויי לשון רבינו בין השו"ע לסידור. אגב, רציתי לשאול: היכן מצינו בשו"ע השימוש במילה "לעולם" ומשמעותה שנחשב כלעולם גם אם היו מקרים יוצאי דופן שלא נהגו כך, ולא מתייחסים אליהם כלל בחישוב הדין.

תשובה

אמנם בדרך כלל "לעולם" בלשון רבנו זה אף פעם, אבל כאן (ובטח יש עוד מקרים כאלה בלשונות רבנו, ואינו עולה בזכרוני כעת) זה ביחס ל"פעמים רבות" שכתב לפני כן, שבזה בא לומר שאם אין זה "פעמים רבות" זה כמו "לעולם", כי אז אין זה נקרא "דרכו".