קידוש בשעה שביעית

קידוש בשעה שביעית

שלום הרב. בנושא זה כבר נשפך הרבה דיו. אך לא מצאתי אחד שהסביר לי למה כל רבני חב"ד וכל הכותבים על הנושא לא נקטו פשט פשוט בדברי אדה"ז סי’ רעא ס"ג שגם הסוף "וכבר נתבאר וכו’ מבעוד יום" מיירי באלה שנזהרים מלקדש בשעה שביעית ואדה"ז בא רק לברר להם מה עדיף להם בין שתי האפשרויות שכתב להם לפני זה "או קודם הלילה או שעה אחת תוך הלילה" ע"פ הכללים שביאר לעיל בס"ב.
ואין המכתב של הרבי מלמד פשט אחר בדברי אדה"ז שהרי מדבר שם במי שלא נוהג ליזהר ומוצא להם סמך בדברי אדה"ז שנתבאר כבר בסעיף הקודם שיש לקדש מיד ולכן זה יהיה אף בשעה השביעית (אבל לא בא הרבי לדבר על אלה שנזהרים וללמד שאדה"ז סובר שיקדש אף בשעה השביעית).
וכל זה נראה הרבה יותר פשוט מאשר לומר שהרבי הבין דברי אדה"ז באופן אחר שהרי אם נדייק היטב בדברי אדה"ז זהו מאוד מאוד דחוק (ואפילו בלתי אפשרי) להכניס שם פשט אחר.
מה הרב סובר בענין זה?
תודה.

תשובה

אתה צודק מאה אחוז. אבל מה זה שייך לרבנים?

כך הרב עצמו כתב בספר שלחן המלך ח"א עמ’ קצ. וכך כתבו עוד כמה רבנים: הרב ביסטריצקי בספר לקט הערות וציונים. הרב חיים נפתלין באהלי שם ח"ז עמ’ רה (והפנו אליו בהערות על שו"ע אדה"ז). הרב שבתי פרידמן בחוברת בירורי מנהגים שבת עמ’ 58. וכך מורים רבני חב"ד בקהילות, או שסוברים שרק משום מנהג בעלמא לא עושים כאדה"ז, או שמורים להשאר בביה"כ, כידוע. אשמח אם הרב יפנה אותי למאמרים שונים שנכתבו ע"ז כגון בקבצים יגדיל תורה וכדומה (כבר ראיתי המאמרים שנמצאים באתר מקובץ הערות וביאורים). תודה.

תשובה

מאז שכתבתי בשלחן המלך חזרתי בי. ובכלל זה לא משנה איך מפרשים, אלא איך פוסקים למעשה. אני לא מכיר רב שפוסק להתיר על סמך זה, והמנהג בפועל הוא שממתינים.

הנ"מ לפרש כמו שכתבתי היא לתת רוגע לאנשים שיש להם איתם את דעת אדה"ז ודעת הרבי, ויכולים להיות רגועים לחזור לבית אפילו לכתחילה בשעה השביעית ולא לקדש. וכן יוצא מענין זה שמתבטל "המנהג" להישאר בביה"כ בדווקא כדי לא להיכנ ליבוכים, משום שע"פ זה אין שום סיבוך. ושמעתי שיש רבנים שפוסקים לקדש. אברר ואודיע לרב בע"ה.