הקפדה על בגדים נקיים

הקפדה על בגדים נקיים

בסימן ע"ו סעיף ד’ כותב אדמוה"ז "שמקצת חסידים הראשונים... היו מחמירים על עצמן שלא יהיה על בגדיהם אפילו טיפי מימי רגליים וכ"ש טיפות צואה"

כת"ר בהערה מג קישר הנהגה זו לנאמר לקמן בסימן צ"ח שטוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפלה משום נקיות.

לכאורה בסימן צ"ח מדובר דווקא בתפילה ולא בתלמוד תורה, כפי שכתוב שם בסוגריים שמצד הדין אין הבדל בין תלמוד תורה לתפילה. משמע שמצד מדת חסידות יש הבדל ביניהם והטוב שיהיו לו מכנסיים נקיות מדבר דווקא לתפילה ולא לתלמוד תורה.

ובסימן ע"ו לכאורה מדבר גם על תלמוד תורה ולא רק על תפילה.
( כפי שמסיים גם בסימן זה בסעיף א’ שמדת חסידות
להחליפם בשעת התפילה ואינו מאריך לגבי מקצת החסידים)
ואולי אפשר לומר שבסימן צ"ח מדבר על מדת חסידות,. ובסימן ע"ו מדבר על "מקצת" חסידים הראשונים. שהם היו מקפידים על לבושם במשך כל היום ולא רק בשעת התפילה או בגלל שבוודאי אדם לומד במשך היום או מזכיר שם שמים בברכות ורצו שגם בזה יהיו נקיים או מצד שלא יהיו בכלל "משנאי אהבו מוות" כננאמר בסימן נ"ג סעיף ל"ב לגבי ש"ץ שהוא שוחט ובודק. אף שיש לחלק ולומר ששם בגדיו צואין ומסריחין וכאן מדובר על טיפות בלבד.

אשמח לשמוע את דעת כת"ר. בתודה רבה מראש

תשובה

הערתך נכונה. ואם כן צריך לסכם כך: א) מן הדין מותר לקרוא ק"ש וללמוד תורה ולהתפלל בבגד שיש בו צואה מכוסה (וכ"ש טיפי מי רגליים וש"ז). ב) מדת חסידות שבשעת התפלה יחליף למכנסיים נקיות (מצואה, וכנראה גם מש"ז). ג) חסידים הראשונים החמירו שבגדיהם יהיו נקיים תמיד (אפילו מש"ז), וכנראה הטעם הוא כדי שילמדו תורה ויברכו בנקיות גמורה.