שאלות קצרות בפשט השו"ע

שאלות קצרות בפשט השו"ע

נשמח אם יהא בחפץ כת"ר לסייענו בלימוד פשט השו"ע וליישב לנו מספר שאלות שנתעוררו לנו.

או"ח סימן א, א: משמע שעצם השכיבה מהווה מעשה לא ראוי מחמת נוכחות ממ"ה. וכי בלילה אין הקב"ה מלא את השמים ואת הארץ?! ואם לא נתנה תורה למלאכי השרת למה תיגרע השלמת השינה בבוקר מתחילה בלילה? (מימד הזמן לא נזכר כאן כלל).

שם ד: בפשטות פירושו שיקום בשעה שתאפשר לו תפילה בזמנה. מה פשר התוספת ’שהציבור מתפללין’ האם בא לרבות שחייב לקום לתפילת הציבור (גם כשבמקומו היא מוקדמת מסוף זמן תפילה)? או שמא הכוונה שיש לו לקום למניין ראשון במקומו?

שם ה: מה גדרם המדוייק של ’דברי תורה’? הגיונות התורה ניתנים למחשבה ודיבור בכל האותיות והמילים שבעולם ואין לדבר סוף, לכאורה?

שם, ח: איך מתפרש הכתוב ’רוני’ להיות מיצר ודואב, אדרבה?! ומדוע ’ראש אשמורות’ הוא סופן ולא תחילתן?

תשובה

שאלות טובות, ועל ראשון ראשון: א) בזמניהם שלא היתה תאורה בלילה, היממה נחלקה לשני חלקים, הלילה לשינה והיום לעבודה, וכאן מדבר על עבודת ה’, שכיון שהגיע השחר, אין לאדם להשאר מושכב במטתו, כי הגיע זמן לעבוד את ה’, כשם שהפועל הולך לעבודתו מיד עם שחר ואינו ממשיך לישון על מטתו, כן הוא בדיוק בעבודת ה’. כמובן שכיום הדברים השתנו, ולכן לא ראינו שמקפידים בזה כ"כ. ואכמ"ל בזה. ב) מדובר שיש מנין אחד בלבד (לא כמו היום), אזי יש לו לקום לתפלת הצבור אף שעדיין יש זמן עד סוף זמן התפלה. ג) לא הבנתי השאלה, מדובר בדברי תורה כפשוטו, בכל ענין שבתורה, פשט, רמז, דרוש, סוד. מקרא הלכה אגדה. ד) ראה רש"י ישעיה סא, ז: "יש רנה שהיא אבל, כמו קומי רוני בלילה", ע"ש. ה) מי אמר שזה סופן? הכוונה לתחילת כל אשמורה ואשמורה.

ראשית לכל תודה וישר-כוח כת"ר על היענותו ומענו, כה יתן וכה יוסיף ה’ חילו לאורייתא ויעמיד עוד תלמידים הרבה. א) לפי דבריו נמצא העיקר - שהיום, בניגוד ללילה, הוא עת העבודה ובשוכבו במיטתו הריהו כפועל המועל במלאכתו - חסר לגמרי מן הספר, ותחתיו בא משל והסבר שאינו ממין העניין: אדם השוכב לפני המלך, כשלא נזכר כאן כלל מעניין לילה או יום. ותדע, שהרי הסעיף הבא הוא השלכה ישירה של ההתבוננות שבסעיף זה, ושם אין משמעות לזמני עבודת ה’ כי אם להליכות האדם באשר הוא אדם, בהיותו עומד לפני המלך. ב) במילים אחרות סעיף זה מחייב את האדם לקום לתפילת השחר בזמנה ובמניין? אם כן הוא הדין לזמננו. ג) הרי גם התוכן של מודה אני נטוע, במידה זו או אחרת, בפרדס"י התורה, וכך עוד מחשבות ודיבורים לרוב, אפילו מנהגי דרך ארץ ודברי רפואות וקנייני חולין, הכל כאשר לכל אפשר שיש כדוגמתם במרחבי התורה. ובמצוות אנשים מלומדה גם סדר יומו החולי של היהודי, שמאיליו יהגה בו, ארוג הוא עשיות של מצוות שאינן אלא תורה? ה) כתוב להדיא: "לסוף שליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולבסוף הלילה". תודה מראש.

תשובה

ראשית תודה על הברכות. ולגופן של שאלות: א) הרי מפורש בס"א שאדם צריך לקום לעבודת בוראו, שלכך מחזיר לו נשמתו בכל בקר, ושלכן צריך לקום בזריזות. אלא שבס"ב מוסיף על כך שאדם צריך לחשוב כן במשך כל היום גם בשאר עסקיו. אבל אין בזה כדי להוציא מהאמור בס"א. ב) אכן כן, אלא שבמקומות שיש כמה מנינים לפני סוף זמן תפלה, הוא יכול לסמוך על המנין היותר אחרון. ג) אם כן אין לדבר סוף. ברור שיש דברים שנקראים דברי תורה ויש בהם קדושה, וצריך רק למצוא את ההגדרה הנכונה. ה) הצדק עמך, וכעת ראיתי שניתן לפרש בשני אופנים: לפירוש המהרש"א ראש אשמורות הכוונה לראש של שתי אשמורות האחרונות, ע"ש. ולפירוש הפרישה ראש כאן הכוונה סוף, ע"ש. ושני פירושים אלו יכולים להתאים גם לדברי רבנו.

זמן קימה בשביל תפילה במנין

בנוגע ל-ב) בהחלט יש ענין לקום ולהתפלל במנין הראשון שיוכל ולא לסמוך על המנין האחרון לפי מה שכתוב בסימן נח סעיף ה

תשובה

אכן כן. אך לפי פסקי הסידור שלו משמע שאין זה בדוקא.

להקדים לקרוא ק"ש

מה הכוונה שלפי פסקי הסידור אין זה בדווקא? לאיזה פסק מפסקי הסידור הכוונה? תודה רבה

תשובה

הכוונה למובא בפסקי בסוף הל’ תפילין שג’ שעות של ק"ש מתחילות מנץ החמה, ואינו כותב שיש לקראו כמה שיותר מוקדם לנץ, אלא רק להזהר שלא לעבור את הזמן, שמשום כך צריך להקדים לקרוא 45 דקות לפני סוף הזמן. עיין שם.