תעד א

תעד א

מדוע רבינו מביא שברכת המזון היא מפסיקה, משום ש"א"א לשתות ולדבר כאחד", והרי הטעם הזה אינו מספיק, כמש"כ בהמשך וצריך לכך שברכת המזון היא גמר וסילוק.

תשובה

אכן אתה צודק שעיקר הטעם הוא מפני שברכת המזון הוא "גמר וסילוק למה שלפניה", וכן כתב אדה"ז בסי’ קצ ס"א ובסי’ קעח סוס"ז. אבל זהו רק בסתם ברכת המזון, שאכן היא סילוק והיסח הדעת גם מאכילה וגם משתיה, אך כאן לכאורה זהו סילוק רק מאכילה ולא משתיה, שהרי "כשבירך כוס ראשון היה בדעתו לשתות עוד ג’ כוסות", ואם כן לכאורה "ברכת המזון הוא גמר וסילוק [רק] על הסעודה שאכל", ואם כן למה "היא חשובה כהפסק והיסח הדעת [גם] משתיה"? לכן הוצרך לומר שהטעם הוא "שאי אפשר לשתות ולדבר כאחד". וראה עוד בסי’ רעא סי"א. ויש להאריך בזה הרבה, ואכ"מ.

תעד א

אה"נ. אבל אם העובדה "שאי אפשר לשתות ולדבר כאחד" מספיקה שיחשב הפסק - מדוע ההגדה לא חשובה הפסק ג"כ. כלומר, מדברי אדמוה"ז יוצא לדכאו’ שהטעם של "שאי אפשר לשתות ולדבר כאחד" אינו נכון ולא רק שאינו מספיק וצריך גם הטעם שהיא "גמר וסילוק למה שלפניה".

תשובה

לא כן, אלא הסילוק מאכילה בצירוף הענין שאי אפשר ולדבר כאחד, זהו הטעם שצריך לברך על היין, משא"כ בהגדה יש רק הענין של השני, ולכן לא נקרא הפסק.

תעד א

עכשיו אני מבין מדוע תפלה אינה הפסק. כדברי כת"ר מדוייק בריש סי’ קצ. אבל, מדוע צריך לב’ הטעמים?!

תשובה

הדבר מבואר באריכות בסי’ רעא שציינתי לעיל עיין שם. ובכלל הנושא הוא מורכב, ואיני חושב שנוכל לפתור אותו במלואו במסגרת זו.