מוקצה ביו"ט ראשון שמותר ביו"ט שני דר"ה

מוקצה ביו"ט ראשון שמותר ביו"ט שני דר"ה

בשו"ע אדה"ז סי’ תקט"ו סעיף א’, לדעה השניה יוצא שדברים שנתלשו ביו’’ט ראשון מן המחובר או ניצודו ביו’’ט - מותרים ביו’’ט שני של ר’’ה, או בשבת הסמוכה ליו’’ט, למרות שאסורים ביו’’ט ראשון.
היכן מצינו שדבר אסור ביו’’ט א’ ומותר ביו’’ט ב’ דר’’ה?!

תשובה

לא הבנתי איפה ראית היתר כזה.

מוקצה ביו"ט ראשון שמותר ביו"ט שני דר"ה

מעתיק טקסטים מהשו"ע כפי שמופיע באתר http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh4/1/515/1.htm בפיסקה השישית (מיד אחרי הציון להערה כב) מופיעות המילים "אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד" - משמע במוצאי יו"ט ולא ביו"ט עצמו. והפיסקה השמינית (בה יש את הציונים להערות כו-כז) היא: "ומכל מקום אין איסור אלא באכילה אבל לטלטל מותר מיד במוצאי יו"ט ראשון אפילו קודם שהמתין בכדי שיעשו ואפילו הוא שבת או יו"ט שני של ראש השנה דכיון שלאדם אחר מותר אפילו באכילה אין לזה דין מוקצה כלל ואף הוא בעצמו מותר לטלטל שהרי דבר זה ראוי לאכילה לכל בני אדם ואין איסור אלא לו ולאנשי ביתו." - כותב ברור שלאחרים מותר מיד בליל יו"ט שני או בליל שבת שאחר יו"ט. ומלבד ההבדל בין יו"ט ראשון לשני, עוד נפלאתי להבין, דהא מדובר בדבר שאנו חוששים לו שהיה מחובר לקרקע מעיו"ט ולכאורה הוא בגזירת פירות הנושרין ממש, ואיך מתירו באכילה לכל אדם ביו"ט שני (חוץ ממי שנלקט בשבילו)?

תשובה

עדיין לא ברורה לי שאלתך, שהרי אדה"ז מבאר שם כל דבר מילתא בטעמא, ולא זכיתי להבין מה לא ברור. ובכל אופן הרי למעשה הוא אוסר גם האכילה וגם הטלטול עד מוצאי יו"ט שני ולכל אדם, אז כך שאין השאלה עומדת למעשה. ובכלל סי’ תקטו הוא סימן מורכב עם הרבה פרטים, וכדאי ללמוד תחילה עד הסוף למיגרס ואח"כ להעמיק בו. ויש לזה שייכות גם לסי’ שכה, וגם שם יש לעיין. אז אם לקחתם על עצמכם ללמוד סי’ זה, אז צריך להיות מוכנים שזהו סימן קשה עם ריבוי פרטים, ויש להתייגע כדי להבינו על בוריו. ויגעת ומצאת.