אמירת שם ה’

אמירת שם ה’

אדה"ז בסדר ברכות הנהנין שבסידור פסק שאין לומר כל כינוי המכוון ל’ בעצמו כגון ’גאט’ באידיש. כמו"כ מובא שם שאפילו ’ברוך ה’ ’ אין לומר אם לא מדובר בביטוי לשמחת הלב.
א. האם למעשה אכן צריך להזהר מאמירת ’ברוך ה’ ’ ללא שמחת הלב? איך הלכה זו יורדת בדיוק למעשה.

תודה מראש.

תשובה

הרי אדה"ז כותב (בסדר ברה"נ פי"ג ה"ד) שהאיסור הוא לומר כן בלשון אשכנז, שאומרים את שם ה’ ממש (כפי שהוא בשפת אשכנז), ואילו "ברוך ה’" השגור בלשוננו, אין בזה שום איסור, ואדרבה, טוב להודות לה’.

שאלה

א"כ א אסור לומר ג"כ לכאורה את המילה ’בוגה’ מכיון שברוסית זהו כינוי לה’ (ע"ד ’גאט’, וכהערת הרב בשדר ברה"נ שהוציא), ואמנם הרבי בשיחותיו ברוסית לילדים רוסיים כן ביטא מילה זו, וכן כששרים את הניגון ’ניעט ניעט ניקאוו’ אומרים ג"כ מילה זו, והאם צריך להזהר מזה.

תשובה

כך מפורש גם בשוע"ר סי’ פה ס"ג. ובנוגע להנהגת הרבי - אין לי תשובה.

ניעט ניעט ניקאווא

בשיחת י"ב תמוז תשכ"ה, מסביר הרבי החשש דאמירת "באגא", וע"כ מיכאל דווארקין שר "קראמיווא אדנאווא"