סעודה שלישית

סעודה שלישית

בסידור אחרי תפילת מנחה של שבת כתוב על החיוב לאכול סעודה שלישית עד ש’חכם עיניו בראשו’ ויראה לדאוג שלא יהיה שבע מסעודת הבוקר בשעת סעודה שלישית בכדי שיעשה סעודה שלישית כדבעי על לחם.

מה הטעם שהרבה לא נוהגים כן ? שמא יש איזושהי התייחסות של הרבי שלא צריך כיום לעשות סעודה שלישית  ?

תשובה

למרות האמור בסידור, מנהג חב"ד בדורות האחרונים שלא אוכלים (בדרך כלל) סעודה שלישית, ההדגשה על סעודה בנט"י וברכת המוציא על לחם, אבל בהחלט אוכלים מיני מזונות או פירות, ולפי כמה דעות יוצאים בזה י"ח סעודה שלישית, כמבואר בשוע"ר סי’ רצא. הטעם להנהגה זו מבואר באריכות בלקוטי שיחות חלק כא פרשת בשלח. 

ולהעיר שלאכול מזונות או פרי או חיוב (כמבואר בהיום יום וספר המנהגים חב"ד), וגם לנשים

וחלק ניכר מאותה שיחה שציין הרב, מבאר הרבי מדוע אף שסעודה ג’ מעין עוה"ב, צריך לאכול דבר מה. ובפשטות כזית לפחות שלולי זאת לא נחשב ’טעימה’. ועדיף כביצה שהוא שיעור ’סעודה’ כמבואר בקצוה"ש לגבי סעודה ג’. וכיון שנשים חייבות בסעודה ג’, צריך להזהירן ולחנכן לענין זה.

לא מנהג חב"ד בדורות האחרונים

כך גם נהג אדה"ז, ובל"נ בהמשך אעלה מ"מ

ומפורש בתלמוד שגם באכילת מזונות בסעודה שלישית מקיימים את המצווה, וכן כותב המאירי "מקצת רבני צרפת כתבו שאפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא", וגם רוב הפוסקים התירו להסתפק בכך - "אין צריך פת" ו"מיני תרגימא .. עומד לו במקום לחם ממש", וכן משמע ממה שכתוב במגיד ישרים שציווה המגיד לרבי יוסף קארו (בעל ה"שולחן ערוך") שבסעודה שלישית אין אכילה ושתיה, אלא רק כזית תבשיל. הסיבה לדבר נעוצה בכוח הרוחני המיוחד השורה בעולם בשבת אחר הצהרים – שהוא כוח רוחני עליון הקרוב לנשמה האלוקית ולא לגוף הגשמי. רבינו בחיי מסביר שלכן את מצוות סעודה שלישית למדים מהפסוק "היום לא תמצאוהו", כי בזמן זה ניתנת השפעה אלוקית נעלית ביותר ("ראשית הראשית .. חיים אמתיים בתענוג קיים ונצחי"), הניתנת לנפש ו"לא" לגוף ("מלת לא כמו אין"). הדרגה הרוחנית של סעודה שלישית היא מעין יום כיפור ("רעווא דכל רעווין", "פנימיות עתיק"), וכשם שביום כיפור אסור לאכול, משום שמתעלים לדרגת רוחנית של הנשמה ("דומים למלאכי השרת"), שמעל העיסוק הגשמי באכילה ושתיה של הגוף, כך גם בזמן סעודה שלישית, שהיא מעין יום כיפור, אין אוכלים סעודה גמורה - פת, אלא רק מזונות ופירות. ובלשון הצמח צדק: "דווקא בסעודה שלישית יוצאין במיני תרגימא", כי "סעודה שלישית הוא גבוה יותר משתי סעודות הלילה והיום", וכשם "שבשבת שבתון אין בו אכילה ושתיה כלל מפני שגבוה יותר", כך "גם במנחה דשבת (אף שאינו בחינה זו ממש, מכל-מקום) אין אכילת לחם". הרבי מסביר שהצידוק לפי תורת הסוד שלא לאכול פת בסעודה שלישית יש לו היתר גם לפי תורת הנגלה, שכן כל מצוות אכילת הסעודות בשבת "אינה אלא בשביל עונג", ואין עניין באכילה לכשעצמה, לכן נפסק להלכה שמי שאכילה מצערת אותו - "אין צריך לצער את עצמו ולאכול", כי מטרת האכילה לעונג, יתירה מזו "אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול - אין צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול, שלא יצטער בשבת", לכן מי שאכילת פת בסעודה שלישית גורמת לו צער, משום שהוא חש את קדושת הזמן שהוא מעין לעתיד-לבוא, או אפילו כשאינו חש זאת, אבל הוא יודע ומאמין שכך הם פני הדברים - אין עליו חיוב כלשהו לאכול פת, אדרבה אם הוא אוכל פת, הוא עושה נגד כוונת סעודת שבת! ונגד קדושת הזמן העליונה! עוד אומר הרבי "יום שבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה, ובמיוחד בעלות המנחה שהוא עת רצון למעלה ביותר וביותר", לכן בזמן זה יש לחזור מאמר חסידות בפני הציבור בבית הכנסת, אך "לא לחזור מאמרים קשים אלא מאמרים קלים שנקל להסבירם בשכל אנושי שיתקבל בשכלם של השומעים"... .. * הדברים האמורים שבזמן המנחה של שבת קיימת דרגה אלוקית גבוהה מאוד, מסבירה שני ענינים נוספים: 1) אין קידוש בסעודה שלישית: בעוד שלפני שתי הסעודות הראשונות עושים קידוש, הרי לפני סעודות זו אין מקדשים – מדוע? כי עשיית הקידוש על-ידי היהודי משמעותה שהיהודי פועל בעצמו ובכוחותיו את המשכת כוחות הקדושה השבתיים, וזה מתאפשר רק בליל ויום השבת, אבל בשבת אחר הצהריים קיים כוח אלוקי גבוה ונעלה מאוד שאין היהודי יכול לפעול עליו ולהמשיך אותו לעולם, לכן בסעודה שלישית אין מקדשים, והקדושה נמשכת משמים מעצמה בתורת מתנה, ללא עבודת היהודי. 2) פטירת משה רבינו היתה בשבת בעלות המנחה (לכן "אומרים צדקתך צדק במנחה"): בעת פטירתו זכה משה בדרגה נעלית מאוד, כמו שכתוב "לא ידע איש את קבורתו", שהכוונה לא רק שמקום הקבר הגשמי לא ידוע לשום אדם, אלא שגם הדרגה האלוקית בה הוא זכה בעת פטירתו איש לא יודע אותה לרוב עליונותה, וזה קשור לכך שבזמן סעודה שלישית קיימת דרגה אלוקית גבוהה ונעלית מאוד, לכן הוא נפטר בעת הזו, והוא זכה בדרגה כזו. אדמו"ר מהוריי"צ אמר שאפשר לצאת ידי חובת סעודה שלישית במזונות שאוכלים בשבת בבוקר, לפני התפילה. נהוג בקהילות אנ"ש ובישיבות תומכי תמימים שלאחרי תפילת מנחה מתקבצים כל הציבור ומנגנים ניגוני חסידים, ואחר מנגנים את הניגון שלפני המאמר וחוזרים על המאמר.