שאלה בהל’ ת"ת

שאלה בהל’ ת"ת

מהקו"א פ"ג דהל’ ת"ת יוצא שיש חומרא וקולא בדעת ר"ש ור’ ישמעאל:

לר’ שמעון יש איסור (עכ"פ למי שדעתו יפה לגמור כל התורה כולה) לעסוק בדרך ארץ עד שגומר כה"ת כולה, אבל לאידך לאחר שגמר כל התורה אין חיוב של ’והגית’ כל היום וכל הלילה, ויכול לצאת מצות ’והגית’ ע"י קביעת עיתים ביום ובלילה (אלא שחייב גם לחזור על לימודו שלא ישכח כו’).

לר’ ישמעאל אין איסור (ואולי ראוי) לעסוק בדרך ארץ (עכ"פ בדרך ארעי) קודם שגומר כה"ת כולה, אבל לאידך, כשאינו עוסק בפרנסה ממש, אפי’ אם גמר כל התורה כולה יש חיוב של ’והגית’ כל היום וכל הלילה ממש.

איך פסק אדה"ז לדינא? בס"ד שם מביא את הלימוד של ר"י (שעה שאינו יום ואינו לילה כו’), מבואר לכאו’ דפסק כר"י שאפי’ לאחר שגמר כל התורה כולה אם אינו עוסק בפרנסה חייב ללמוד כל היום והלילה, אבל איך פסק לגבי המחלוקת האחרת? האם לדינא יש איסור ללמוד אומונות ולעסוק בפרנסה קודם שגמר כה"ת כולה?

בס"א מבואר שמי שעתו יפה ישא אשה רק לאחר שלמד כה"ת, אבל מהו בנוגע ללימוד לצורך פרנסה? הרי מבואר בגמ’ סוטה וברמב"ם שיש ללמוד אומנות קודם ואח"כ לישא אשה כו’?

באג"ק ח"ג ע’ קכד כותב שאחד מדרכי ההיתר ללמוד חכמות חיצוניות הוא: "ההתחכמות - במדה הדרושה ולא יותר - בעסקיו כדי למצוא פרנסתו (ראה דרך מצותיך להצ"צ קד, ב), או כשעושה מהחכמות עצמן אומנות וקרדום לחתוך בהן - ה"ז הכשר והכנה לדבר היתר".

האם היתר זה הוא בדוקא למי שלמד כל התורה כולה או למי שאין דעתו פנוי לגמור כה"ת כולה?

אודה לכת"ר אם יוכל לעזור לי בזה.

תשובה

אם אני מבין את שאלתך נכון, השאלה היא מהי דעת רבי ישמעאל (שלהלכה אדה"ז פוסק כמותו) לענין לימוד חכמות חיצוניות עבור פרנסה לפני החתונה. אמנם אדה"ז לא כתב במפורש פרט זה בפנים ההלכות, אבל בקו"א שם הוא כן התייחס לכך (ראה שם ד"ה והנה חילוק זה), שלדעת רבי ישמעאל גם בתחילת לימודו של אדם יכול להתעסק עם "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", דהיינו שאדם יכול ללמוד אומנות (כפי שכותב שם בהמשך) גם בתחילת לימודו, כדי שיוכל להתפרנס מזה, אלא שכמובן גם אז צריך להיות עיקר לימודו בתורה (שיעשה תורתו קבע ולימוד אומנותו עראי), ע"ש היטב. וממילא מובן שאין זה סותר את כל המובאות שהבאת לעיל. אמנם בפנים בהלכה ז’ אדה"ז מחמיר מאד באיסור לימוד חכמות העולם, אך נראה ששם מדבר על לימוד חכמות אלו לשם לימוד, בלבד אך לא לענין להתפרנס, שבזה ביאר היטב את דעתו בספר התניא פ"ח שאדם יכול ללמוד חכמות אלו כדי שיוכל להתפרנס מהן "בריוח", וכדיוק הרבי בזה.