האם ישנו חיוב לאכול מהלחם משנה

האם ישנו חיוב לאכול מהלחם משנה

האם ישנה איזה הוכחה בדעת אדה"ז שצריך בהכרח לאכול מה’לחם משנה’ ? אחד הנפק"מ: אדם שרגיל לאכול רק לחם שיפון, ואין לו ב’ לחמים שלמים מאלו, האם יכול לקיים ’לחם משנה’ על לחמים אחרים, ולצרף גם את לחם השיפון הפרוס, לברך על הכל ולאכול מהפרוס ? וכן האם חייבים לחלק לכל המסובים מהלחם משנה בליל הסדר, או שהם יכולים להסתפק בכזית מצה אחד שלפניהם ?

תודה רבה ויישר כח

תוספת מקורות לשאלה

לכאורה יש סתירה בדברי אדה"ז:

שבסי’ רע"ד ס"ד כותב: "אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע אם הם זקוקים לככרו דהיינו שאין להם לחם משנה לפני כל אחד והם יוצאים ידי חובתם במה ששומעים ממנו ברכת המוציא שמברך על לחם משנה ואוכלים מאותו לחם משנה".

ובסי’ תפ"ב ס"ד בנוגע למי שאין לו רק ג’ מצות לשני הלילות כותב: "יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן, ויאכל ממנה מהשאר כזית אחד להמוציא ועל אכילת מצה, וכזית שניה יאכל ממנה בכריכה עם מרור וישתיירו לו שתי מצות שלימות ללחם משנה לליל ב’". הרי שכותב שבלילה הראשון אוכל רק מהמצה הפרוסה, והרי הלחם משנה עשה על ב’ השלימות, א"כ יוצא שלא טעם כולם מהלחם משנה.

תשובה

בהחלט שצריכים לאכול מהלחם משנה, וכמו שהבאת מסי’ רעד. ומה שהקשית מסי’ רפב צריך לומר שאז סומכים על הדעה הראשונה שבסי’ תעה ס"א, שדי בלקיחת אחד וחצי, וממילא באכילת חצי מצה אכלו מהלחם משנה וכדעה הראשונה. אמנם הוא מצריך בסי’ תפב לברך על שני שלמים וחצי מצה כדעה השניה, אך בהכרח לומר שלענין אכילה סומכים על הדעה הראשונה. כלומר, יש שתי מצוות בלחם משנה: א) לאחוז לחם משנה בתחילת הסעודה (בשעת ברכת המוציא), ואכילה מהלחם משנה אחרי הברכה, ובסי’ רפב האחיזה היא כדעה השניה, ולענין אכילה סומכים על הדעה הראשונה. כן נלע"ד.  

לכאורה קשה לומר שסומך על הדיעה שמספיק מצה וחצי ללחם משנה

לקמן בס"ז כותב שמיש שיש לו רק ג’ מצות לב’ הלילות, ואין מצה אחת מספקת לו בליל ראשון (שלא כמ"ש בס"ד שהבאתי לעיל, שם מספיקה לו מצה אחת)

כותב אדה"ז: "יפרוס מצה אחת חציה לאכילת מצה, וחציה לאפיקומן, ואחר אכילת המרור יעשה כריכה בחצי מצה ממות השלמות, וישתיירו לו מצה אחת ומחצה לליל שני, ויברך המוציא, ועל אכילת מצה, על הפרוסה שע"ג השלימה ... דכיון שהוא שעת הדחק יש לסמוך על האומרים שבליל פסח אין צריך לחם משנה שלמות כמו שנתבאר בסי’ תע"ה".

הרי שכאשר רוצה לומר שסומכים על הדעה שבסי’ תע"ה אדה"ז מציין זאת, ומשמע שעד עתה לא סמך על זה ? (אינני בקי בדיוקים באדה"ז, ואשמח לדעת מה דעת כת"ר בזה)

שוב תודה ויישר כח על התשובות

תשובה

אכן הטיבות להקשות, ואכן הלכה זו שבס"ד מוקשית מעוד צדדים, ראה בספר הערות וציונים להר"א אשכנזי שמאריך בביאור הלכה זו, ואין בכוונתי להכנס לפרטי הדברים, אך אומר רק זאת שכאן בס"ד אינו זקוק לומר שהוא נסמך על הדעה הא’ כמ"ש בס"ז, כיון ש: א) כאן בשעת האחיזה הוא יוצא י"ח כל הדעות. ב) והוא העיקר, הוא מחדש כאן דעה שלישית שברכת המוציא ועל אכילת מצה היא על המצה החצויה (כמצויין באות לא. וראה בפס"ד להצ"צ המצוין שם), וכיון שברכת המוציא היא על החצי, ברור שממנו צריך לאכול, ולפי זה נראה שבשעת הברכה המצה החצויה נמצאת מעל שתי המצות ולא באמצעם. ויש להאריך עוד בהבנת סעיף מוקשה זה. ואכ"מ. אך מה שנוגע למעשה, לענ"ד לא ניתן להוכיח מכאן מה שרצית להוכיח שניתן לברך על לחם משנה ומאידך לאכול לחם אחר שלא בירכו עליו. וכאן המקום להודות לך על השאלות המאתגרות. בברכת הצלחה.

בשאלתי כתבתי שמברך על הכל

ע"פ דברי כת"ר:    "ב) והוא העיקר, הוא מחדש כאן דעה שלישית שברכת המוציא ועל אכילת מצה היא על המצה החצויה (כמצויין באות לא. וראה בפס"ד להצ"צ המצוין שם), וכיון שברכת המוציא היא על החצי, ברור שממנו צריך לאכול"

יוצא שאפשר שפיר לקחת ג’ לחמים, אחד פרוס, ושני לחמים שלמים, לברך על הכל המוציא, ולאכול רק מהפרוס ?

תשובה

איני חושב כך, כיון שכאן זה דין מיוחד בליל פסח שצריך לאכול "לחם עוני", ולכן ברכת המוציא עיקרה על לחם עוני (המצה הפרוסה), משא"כ בליל שבת ברכת המוציא היא על לחם משנה כתקנת חכמים (ללא שום חולק), ואותו צריך לאכול.