כפילות לשון בדברי אדה"ז

כפילות לשון בדברי אדה"ז

בסי’ שח סט"ז האריך אדה"ז בדין "כלי שמלאכתו
להיתר" – המותר בטלטול אפילו לצורך עצמו, אך שלא צורך כלל – אסור, וזה לשונו:
"אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטל.. אע"פ שמלאכתו להיתר, לפי שבימי נחמיה..
וגזרו על כל הכלים.. ואח"כ כשראו שחזרו העם להזהר יותר חזרו והתירו לטלטל כל
כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמו, אבל לטלטל שלא לצורך כלל עדיין לא נמנו
עליו חכמים להתירו, ונשאר עומד באיסורו שנאסר בגזירת חכמים שבימי נחמיה בן
חכליה".

והנה בסי"ז מבאר שכל האמור הוא ב"כלי שמלאכתו להיתר",
אך אוכלים ומשקים וכל מיני ספרים מלכתחילה לא גזרו עליהם, ואפשר לטלטלם אפילו שלא
לצורך כלל.

ולפתע חוזר רבנו שוב על כל המבואר כבר (בסט"ז) ובאריכות ובפירוט,
וזה לשונו: "משא"כ כלים אפילו כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהן, כולן היו
בכלל הגזרה.. שהרי לא הוציאו אותן מכלל שאר כלים אלא מפני הצורך שיש בתשמישן יותר
מבתשמיש שאר כל הכלים.. ואח"כ כשהתירו וחזרו והתירו.. היו בכלל זה ולא הותרו
אלא לטלטלן לצורך הכלי עצמו, אבל לא שלא לצורך כלל".

ולא הבנתי מדוע אדה"ז חוזר על כך שוב ובאריכות (בלי תוספת
משמעותית בהסברת העניין!) בהפרש של סעיף אחד, מה גם שכל תוכן סי"ג (וכלשון פתיחתו:
"אבל") מגיע בהמשך לסט"ז (שאף שאסור לטלטל כלים שלא לצורך, אבל מותר
לטלטל אוכלים וספרים)?

תשובה

אם תעיין שוב היטב בשני הסעיפים תראה שאין כאן שום כפילות, כי בסט"ז מבאר בעיקר ההבדל שבין כוסות וקערות לשאר כלים, ואילו בסי"ז הוא דן בהבדל שבין כוסות וקערות למאכלים לספרים, ומחדש שגם כוסות וקערות היו בכלל הגזרה, ולכן אסור לטלטלם שלא לצורך, ופרט זה לא מפורש בסט"ז.