צ"ב בהל’ פסח

צ"ב בהל’ פסח

בסי’ תע"ג סעי’ לה - מה פשר המשפט ’שיהי’ מקצת הזה רוב המצה’, ולמה לא אומר בפשטות שיקח את החלק הגדול לאפיקומן?

תשובה

ראשית, יש להבהיר ש"מקצת" האמור כאן הוא במשמעות של חלק ולא מיעוט, וכ"ה בלשון חכמים הרבה פעמים מקצת מלשון חלק, ולאו דוקא החלק הקטן (ראה רש"י דניאל א, ב. ועוד). ובאשר לאריכות לשון רבנו בהלכה, הרי כשנדייק היטב בלשונו הזהב נבין שיש כאן שלושה שלבים במנהג היחץ שאנו עושים כיום: א) תקנת חכמים לבצוע חלק מהמצה האמצעית (כדי שתהיה לחם עני), ב) מנהג ישראל שאת החלק הזה שבצעו שומרים אותו לאפיקומן, ג) נכון הדבר שהחלק הזה יהיה חלק יותר גדול מהחלק הנשאר.

תודה על התשובה.

לכבוד הרב אלאשולי - אורו עיני. ושאלה נוספת: בסוף סימן תעב מצוה לחלק קליות וכו’, למה השו"ע והרב משנים מהגמ’ שכתבה שלא ישנו.

תשובה

תודה. ראשית השאלה כבר על הרמב"ם והטור ושו"ע שאדה"ז העתיק מלשונם. לגופו של ענין: על שאלה זו כבר עמד הרבי באחד מביאוריו, וכפי שצויין אצלנו בשו"ע ציון רלד, תוכל לראות הכתוב שם ע"י לחיצה על ציון זה בשו"ע שבאתרנו. נקודת התירוץ הוא שבריש סי’ תעב כבר שלל הענין של שינה, ע"ש.