מחלוקת רש"י והרמב"ם בטעם איסור מי מלח

מחלוקת רש"י והרמב"ם בטעם איסור מי מלח

בשו"ע הרב או"ח סי’ שכא ס"ג כתב "וכן אסור לעשות מי מלח מרובים או שאר משקין עם מלח מרובים לתת לתוך הכבשים דהיינו מיני ירקות או שאר דברים שכובשים להתקיים (אפילו יאכל מהם גם לאלתר שאינו טורח בשביל החול לבד מכל מקום) כיון שכובש אותם להתקיים דומה לעיבוד שהמלח מקיימן ויש אומרים שהכובש אסור מפני שהוא כמבשל מדברי סופרים".
והנה, בשו"ע החדשים ציינו לרש"י שם ד"ה כבשין ולכאורה אין הכוונה לרש"י שם כלל, אלא למחלוקת רש"י והרמב"ם בטעם האיסור של מי מלח (ומה שמצוין בשו"ע הישנים לרש"י (אם אדה"ז או המהרי"ל), אין הכוונה להוכיח שכבשין זה ירקות שכובשין להתקיים, אלא להוכיח שטעם האיסור לדעה הא’ הוא משום שהוא דומה למעבד, ולכן הם שמו את הציון למעלה), כאשר מוכח לכל מעיין שזה מכוון לרש"י בד"ה ואלו הן "ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה - קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח, בתחלה קודם שיתן המים, דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים, ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין, אבל לא יתן מים ומלח תחילה, אפילו נותן שמן לבסוף, דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד". ואילו דעה הב’ היא דעת הרמב"ם פכ"ב ה"י "מערב אדם מים ומלח ושמן וטובל בו פתו או נותנו לתוך התבשיל, והוא שיעשה מעט אבל הרבה אסור מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל".

תשובה

ראשית ברצוני להעיר שמדור זה הוא מדור שאלות בהלכה או בהבנת דברי רבנו הזקן, ולא מדור לתיקון טעויות של המהדורה החדשה, שאת זה ניתן לעשות בהתכתבות פרטית במייל. עכ"פ לגופו של ענין, הציון הוא על המילים "שכובשים להתקיים", ואם כן בהכרח שהכוונה לרש"י שצויין שם. וכן מוכח למעיין בתוס’ יו"ט שמצויין שם על אתר, ע"ש. אלא שהנך צודק בכך שהיינו צריכים לציין על המילים "דומה לעיבוד" גם לרש"י שציינת, אף שמקור הלשון הוא בטור כפי שכתב התוס’ יו"ט, ואילו לשון רש"י הוא "נראה כמעבד", שזה שונה קצת במשמעות מהלשון "דומה לעיבוד".