שאלות בהלכות תפלה

שאלות בהלכות תפלה

בסימן צ"ט ס"א, לא ברור מהי דעת אדה"ז – האם התפלה היא כנגד התפלה של האבות, או כנגד הקרבנות? והלשון "כנגד" אינו מופיע ביחס לתפלות האבות, אלא רק "שלשה תפלות של י"ח ברכות שהתפללו האבות".
שם בס"ב, מדוע כתב אדה"ז "לפיכך אין לו תשלומין עוד לתפלת השחר אלא א"כ טעה או נאנס ולא התפלל אותה בזמנה". לכאורה הול"ל ’ולא התפלל אותה עד חצות’ (למרות שאינה "בזמנה"), שהרי פסק שם: "יכול להתפלל שחרית עד חצות.. אפילו עבר במזיד".

תשובה

בטח כוונתך לסי’ פט. א) אדה"ז דייק בלשונו וכתב שהתפלות תוקנו כנגד הקרבנות, ולכן שתים מהן חובה ואחת רשות. אלא שמקדים ואומר שתפלות אלו התפללו האבות, ואנשי כנסת הגדולה תקנו שגם אנו נתפלל אותם, אבל הם לא תקנו בגלל שהאבות התפללו אותם, כי אז לא היה הפרש בין ערבית לשחרית ומנחה. וראה שם בבמקומות שנסמנו בהערה שם אות ב. ב) זהו בדיוק החידוש, שתשלומין ניתן להתפלל רק למי שנאנס ולא התפלל עד זמן התפלה שהיא שעה רביעית, אבל אילו לא התפלל במזיד עד שעה רביעית ואח"כ נאנס לא התפלל עד חצות אין לו תשלומין. כי גם עד חצות זה סוג של תשלומין, אלא שהקילו בו להתפלל אפילו אם עשה כן במזיד.

תודה א) מה סיבת החילוק בין התשלומין של שחרית עד חצות (אחרי שעה שלישית) - שאפילו אם לא התפלל במזיד יכול להשלים - לבין התשלומין במנחה - שרק אם נאנס או טעה? אדה״ז כותב ״כי עדיין לא הגיע שעת תפלה אחרת״, ולא הבנתי איך זה מסביר. שאלות נוספות בסימן פט: ב) בס״א - מדוע ביחס לסוף זמן קרבנות כותב סוף שעה רביעית שהוא שליש היום (ביום ממוצע), ולעומת זאת ביחס לסוף זמן שחרית מפרט שזה תלוי בסוג הימים (יום ארוך או קצר וכו׳ ולא תמיד יוצא בסוף שעה רביעית)? ג) בס״ג כותב ״ויש אוסרין לכרוע על ברכיו... ואפילו בלא נתינת שלום״. מדוע אדה״ז כותב ״אפילו בלא נתינת שלום״, הרי ברור שהכריעה לפני התפלה חמורה יותר ומהווה הפרה לקדימת כבוד ה׳ יותר (וכמו שכותב לפנ״ז באריכות ״וכן אסור לכרוע אפילו בלא נתינת שלום (כי זהו כבוד גדול...)״)

תשובה

א) ההבדל הוא שבשחרית לאחר סוף זמן תפלת שחרית, יש עוד שעתיים לזמן תפלת מנחה, כך שזה עדיין לא בגדר תשלומין, כי תשלומין מוגדר רק אם לא התפלל עד שמגיע זמן תפלה אחרת, משא"כ כאן עדיין לא הגיע זמן תפלת מנחה, לכן יכול עדיין להתפלל שחרית, אף שזה לא זמנה ממש. ב) זה היינו הך, רק שבקרבנות הוא כותב את הכלל, ובתפלה הוא מפרט יותר כיון שזה נוגע למעשה, ובעצם מחשבים בשעות זמניות, ושש שעות משמונה עשרה שעות של היום הוא ארבע שעות זמניות, וכמו שכתב במפורש בסי’ נח ס"ג לגבי ק"ש. ג) כי איסור נתינת שלום מפורש בגמרא, מפני שזה שמו של הקב"ה, ומזה למדו הפוסקים שגם השתחויה אסור, ולכן הוצרכו להוסיף שזה אסור גם בלי אמירת שלום.

בהמשך לסעיף ג

בסעיף ג מביא את דעת היש אוסרין לכרוע (אפילו בלא נתינת שלום) גם כשפוגש את חברו בשוק. האם לפי דעה זו מותר יהיה לומר לו ״שלום״ בלא כריעה?

תשובה

לא.