ברכה על מצוה שפטור מלעשותה

ברכה על מצוה שפטור מלעשותה

בסי’ ל"ח ס"ט: ואם רצה להפסיק ולהניחן יכול ג"כ לברך עליהם שאע"פ שפטור מלהפסיק בשבילן מ"מ כיון שרוצה להפסיק מלימודו הרי הוא חייב בתפילין מיד שמפסיק.
ולכאורה קשה מאי גרע מאשה דמברכת אע"פ שפטורה , ואדה"ז אינו מביא שיטה החולקת. ובדברי הבית יוסף עצמו יש לתרץ שתירוץ זה הוא למ"ד שנשים אינן מברכות (אבל יש לחלק שכאן הוא בר חיובא )

תשובה

ראשית, אין צריך להגיע לטעם זה כיון שיש כאם טעם פשוט יותר, שהוא באמת חייב בתפילין לאחר שהפסיק. שנית, טעם זה לא יועיל בגברים, כיון שזה שהנשים מברכות כשהן פטורות זהו בגלל שהגברים חייבים במצוה זו, כמבואר בשוע"ר סי’ יז ס"ג, ואילו כאן אילו היה פטור מהנחת תפילין לא היה יכול לברך על זה, כי איך יברך אם הוא פטור ממנה.

עוד בהנ"ל

כסברת כת"ר כ"ה סברא א’ בתוס’ חולין (ק"י) אבל קיי"ל כסברא הב’ שם ראה בסי’ י"ד ס"ה: אם רוצה להטיל בה ציצית תוך שלשים יום ולברך עליו הרשות בידו ואינה ברכה לבטלה ואע"פ שהוא פטור מן הדבר יכול לומר וצונו להתעטף כמו שהנשים מברכין על כל המצות שהן פטורות מהם מטעם שיתבאר בסי’ י"ז ע"ש עכ"ל. ואין לחלק דגבי ציצית הבעלים מחוייבים בבגד זה . ולכאורה המנהג לברך לישיב בסוכה בשעת הגשם מיתלא תליא בב’ הסברות שבתוס’ הנ"ל .

תשובה

הרי אדה"ז כותב מפורש שם "מטעם שיתבאר בסי’ יז", ושם פירש הטעם הנ"ל, ואם כן בהכרח שלדעת אדה"ז גם בציצית הוא מטעם האמור בנשים. וכעת ראיתי שכן מפרש גם הפמ"ג והלבושי שרד בדעת המ"א שם סק"ה, ע"ש. ולפי זה אין לזה שום קשר לענין ברכה בסוכה בשעת הגשם.

עוד בהנ"ל

כבר רמזתי לדברי הפמ"ג, בכתבי "ואין לחלק דגבי ציצית הבעלים מחוייבים בבגד זה" וכוונתי בזה שהפמ"ג אומר שאין חסרון בהבגד , דהיינו שהוא בר ציצית , כיון שהבעלים חייבים. אבל לזה שיכול לומר "וצונו" בודאי מספיק זה שזה מעשה של מצוה , אף שהוא אינו מצווה. שהרי גם גבי ציצית סו"ס במקרה הזה בדיוק , כשזה טלית שאולה , לא מצינו שום אדם שהוא חייב , אלא ודאי גם אם החיוב הוא במקרה אחר, יכול לברך. כגון: באם הוא לא הי’ עכשיו עוסק במצוה הי’ מתחייב (ראה משנ"ב סי’ תע"ה סקל"ח שמסתפק בזה ) וכן הביא הפתחי תשובה יו"ד סי’ רפ"ו ס"ק י"ז גבי מזוזה לפני ל’ יום , ושם אין אף אחד שמחוייב ודמי להנדון דסוכה הנ"ל. אשמח לשמוע דעת כת"ר בזה

תשובה

אין הזמ"ג לעיין בכל הענין הזה שהוא ענין כללי, אך בדין הספיציפי של הציצית השאולה אני מדייק כן מלשון אדה"ז שכתב "מטעם שיתבאר", ולא "כמו שיתבאר", שמזה מובן שאותו טעם המתיר ברכה לנשים הוא אותו טעם המתיר ברכה כאן, ואין זה אלא מצד ז שבעל הבגד חייב בברכה, ע"ד הטעם המובא בנשים.