אם הש"ץ מוציא ידי חובה בר"ה בתפילת עמידה

אם הש"ץ מוציא ידי חובה בר"ה בתפילת עמידה

שלום וברכה
ראיתי בשו"ע (האדמו"ר הזקן) סימן תקצא בסעיף ב שכותב: "אע"פ שבשאר ימות השנה וכו’ וזקן וחולה פוטר הש"ץ אע"פ שלא שמע ממנו התפלה" ובסעיף ד כותב: "ואפילו במקום וכו’ ואם חיסר אפילו תיבה אחת שלא שמע אותה מהש"ץ לא יצא" והנה לכאורה סתר דברי עצמו שהרי בסעיף ב משמע שאם לא שמע מהש"ץ יצא ובסעיף ד משמע שאם לא שמע לא יצא

תשובה

הרי גם בסעיף ב כותב "וישמע ממנו התפלה מראש ועד סוף". אלא יש הבדל בין שנמצא בבית הכנסת ויכול לשמוע מהש"צ, אזי חייב לשמוע כל מילה, לבין מי שהוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, אזי אמרו חכמים שכיון שהוא אנוס הוא נפטר ע"י הש"צ גם בלא שמיעה בכלל. וראה גם תניא קונטרס אחרון קסב, א.

אם הבנתי נכון הרב חילק בין לכתחילה ובין שעת הדחק (אונס) היינו שלכתחילה אם נמצא בבית הכנסת חייב לשמוע, ואם אנוס יצא י"ח מהש"ץ. אבל לא משמע כן שהרי כותב: כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לָצֵאת בִּתְפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן לְכָל מַה שֶּׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר, וְאִם חִסֵּר אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹתָהּ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר – לֹ א יָ צָ א, משמע שלא יוצא כלל

תשובה

החילוק הוא בין אם נמצא בבית הכנסת לבין אם הוא אנוס ולא יכול אפילו לבוא לבית הכנסת, אבל אם הוא נמצא בבית הכנסת חייב לשמוע כל מילה. וצריך לומר שאם החולה בכל זאת התאמץ ובא לבית הכנסת ומחמת חולשה אינו יכול לעקוב אחרי הש"צ, לא יהיה דינו חמור יותר ממי שנמצא בביתו מחמת אונס.

לפי החילוק הנ"ל צריך להבין, מאי גרע אותו אחד שיושב בבית הכנסת (ולא שמע )שלא יצא י"ח אפי’ בדעבד , מהשני שיושב בביתו (ולא שמע) שיצא.

תשובה

כי ההוא שישב בבית הוא אנוס, משא"כ זה שישב בבית הכנסת אינו אנוס.