האם לדעת אדה"ז אי אפשר לסמוך על היתר עסקא ?

האם לדעת אדה"ז אי אפשר לסמוך על היתר עסקא ?

כאשר כוונתו אינה לעשות בכסף שלוה, עסקים, אלא משתמש להוצאותיו היום יומיות, כפי שהן רוב ההלואות של אנשים פרטיים בזמננו. ידוע שכמה מפוסקי זמננו התירו את הדבר, אך שאלתי היא, האם לדעת אדה"ז מותר הדבר ? (גם כשאין לו סחורה בעד כל סך ההלואה).

ז"ל בהלכות רבית ועסקא סעיף מב: "וכל זה כשאותן המעות שמקבל הן עצמן עיסקא שמתעסק בהן להרויח ואינו מוציא אותן ביציאותיו". ובסעיף מז: "וכל דרכי היתר הללו הן בעיסקא שהמקבל אינו מוציא המעות ביציאותיו אלא מתעסק בהן ומרויח" ושם: "ויש דרך אחרת להתיר להוציא המעות ביציאותיו, רק שיהיה לו סחורה בעד כל סך המעות שנותן לו, ומוכרה לו בין בשויה בין בפחות משויה בעד מעות הללו ומקנה אותו לו בקנין סודר".

תשובה

שאלה טובה, ובפרט שכן פסק גם הצ"צ ביו"ד סי’ רחצ. וצ"ע.

אם כך מצוה לפרסם ?

עיינתי בצ"צ שציין כת"ר, ואכן בפירוש לאסור כשמוציא הכסף להוצאותיו הפרטיות. וא"כ לכאורה מצוה לפרסם לכל אנ"ש ההולכים ע"פ פסקיהם של אדה"ז והצ"צ שאסור שיהיה מינוס בבנק ? או שמא נחשב את הנכסים שיש לכל אחד, ונאמר שמקנים אותם לבנק ? או הסבר אחר ? 

המשך תשובה

ישנן גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן, ובמקום לפרסם האיסור יש למצוא היתר ולימוד זכות לנוהגים להקל בזה. וע"י יגיעה מתאימה בטח ימצא היתר כזה. ויש להעיר מרשימת הרבי שדן באריכות אודות רבית הבנקים אם זה דאורייתא או דרבנן, ואינו תח"י כעת.