לשיעורים נוספים: לחצו כאן

החומר הנלמד:

נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח ובו י"ג סעיפים:

יג אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת מלה במלה, כדי לכוין בהם יפה. ואותן שאומרים אותם במרוצה (כשיש שם מנין), לא יפה הם עושים, שמקצרים בשבחו של מקום בשביל שאילת צרכם, היש מושל שיתרצה בכך? והוא הדין לאותם שמכוונים בתפלה בברכות שהן תחנה ובקשת צרכי הגוף ולא בברכות שהן שבח והודאה למקום ברוך הוא:

קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ובו ה' סעיפים:

ב ... ואין דומות לברכות התפלה מברכה שניה ואילך שאין הבנתן מעכבת בדיעבד, לפי שכל ברכת התפלה הן מצוה אחת, ג' ראשונות כעבד שמסדר שבח לפני רבו וי"ג אמצעיות כעבד שמבקש פרס מרבו וג' אחרונות כעבד שקיבל מרבו ונפטר ונוטל רשות, ולכן, אי אפשר לומר זו בלא זו כמו שנתבאר בסי' (ק)ס"ט, לפיכך, כיון שהבין ונתכוין בברכה ראשונה שהיא עיקר סידור שבחיו של הקב"ה, לא הצריכו לחזור ולהתפלל, כיון שקיים עיקר מצות חכמים שסידר שבחיו של מקום בפיו ובלבבו בברכה ראשונה, שזהו עיקר מצות התפלה, שהרי אם לא כיון לבו בברכה ראשונה, אע"פ שכיון בכל שאר התפלה, לא יצא ידי חובתו ...

הערה:

 עיין סי' נ"ב ס"א וצ"ע

נב דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח ובו ב' סעיפים:

א תפלת צבור היא רצויה ומקובלת לעולם, שנאמר: "כביר לא ימאס" ואומר: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". לפיכך, מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה, יש לו לדלג פסוקי דזמרה, כדי להתפלל עם הצבור, שפסוקי דזמרה גם כן לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלת על ידי שמסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל, ואם כן, מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפלתו מקובלת ודאי.