לשיעורים נוספים: לחצו כאן

החומר הנלמד:

רעד דיני בציעת הפת בשבת ובו ח' סעיפים:

א שלש סעודות חייב כל אדם לאכול בשבת, ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת, שנאמר: "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו וגו'":
ב וחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות, אחד אנשים ואחד נשים, וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו'.
ואין צריך שיבצע משתיהן, אלא שיאחז שתיהן בידו ויבצע מאחת מהן, שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטה דהיינו אחיזה (ורשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה, ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכת המוציא).
וצריך לבצוע מן העליונה, שאין מעבירין על המצות. במה דברים אמורים, ביום השבת או בליל יו"ט, אבל בליל שבת, יש נוהגין מטעם הידוע להם לבצוע על התחתונה, וכדי שלא לעבור על המצות מניחין התחתונה קרוב אצלם יותר מהעליונה, ונמצא שאין כאן מעביר על המצוה כלל, או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחים אותה למטה ובוצעין עליה:
ג מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה, מפני שנראה כמחבב סעודת שבת, שחפץ לאכול בה הרבה, ואע"פ שבחול אין לעשות כן מפני שנראה כרעבתן, מכל מקום, הואיל ואינו עושה כן כל ימות החול אלא בשבת בלבד, ניכר הדבר שאינו עושה בשביל רעבתנות, אלא בשביל כבוד השבת:
ד אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע אם הם זקוקים לככרו, דהיינו שאין להם לחם משנה לפני כל אחד, והם יוצאים ידי חובתם במה ששומעים ממנו ברכת המוציא שמברך על לחם משנה, ואוכלים מאותו לחם משנה, אבל אם יש לחם משנה לפני כל אחד מהם, שאינם זקוקים לטעום מלחם משנה שלפניו, יכולים לטעום ממה שלפניהם קודם שטעם הוא ממה שלפניו:

הערה 
כ ... וראה מנהג חב"ד באג"ק חי"ח ע' שסא, שבליל שבת מניחין הלחם משנה זו אצל זו, וביום השבת מניחים באופן שהחלה מימין תהיה למעלה קצת על השניה.  וראה הטעם בתורה אור בשלח סו, ד. וראה לקו"ת עקב יז, ב.
כז ... וראה גם לקמן סי' תעג סכ"ד: כיון שהם יוצאין בברכת המוציא של בעל הבית הם יוצאים גם כן בלחם משנה של בעל הבית. ...